תמוּנוֹת מיוֹמָנֵי נְשֵי החצר היפניוֹת ומן הציוּר היפני והסיני עלו בדעתי כשקראתי את המִלים "ענף-מַיִם" במחברת לימוד ישנה ולא זכרתי מהו ענף-מַיִם. ופתאֹם היו התמונות האלו בעינֵי רוחי כמַביעות גם את ענף-המַיִם.
וכאילו היה ענף-המַיִם שייך רק לַתמונות, צומח בהן, שָט בהן, והוא יפה כמו הגבעולים והעלים של האורכידיאוֹת וכמו פרחי השזיף, הנוטים קצת, אולי אל כיווני האוויר והאור, והמכוונים גם אל הדמיון לַצמחים החיים שבטבע.
ענף-המַיִם עכשיו הוא יְצִיר התמונות. אני לא מחפשת אותו מחוץ לתמונות המִלים והציוּרים.
" ...אני מנסה לשכוח, מפני שהצער הוא הֶבֶל. האם אני חוטאת מדי? כך הייתי מהרהרת בוקר אחד כשראיתי עופות מים משחקים חסרי אחריות בבריכה. עופות מים שטים על המים – הם נראים כה שמחים", כתבה מורסקי שיקיבוי לקראת סוף יומניה, שתחילתם היא: "כשהסתיו מתקרב נהייה מקום המגורים של אבי המלכה, באופן שאינו ניתן לתיאור, מעורר חיוך. צמרות העצים ליד הבריכה, השיחים ליד הנחל בגוונים המשתנים, הנהיים עמוקים יותר באור הרך של הערב".
וסַרַשינה כתבה: "...בחמישה עשר, בגשם כבד וכהה, חצינו את הגבול של הפרובינציה ולנו באיקדה, בפרובינציה של שימוסופה. מקום המגורים שלנו הוא כמעט מתחת למים. אני פוחדת שלא אוכל לישון. אני רואה רק שלושה עצים בודדים עומדים על גבעה קטנה בתוך אדמת הבוּר".
וב1058, אחרי נסיעות רבות וביקורים רבים במקדשים, ואחרי שבעלה הלך לעולמו, היא כתבה שביום החמישי של החודש העשירי נהיה הכֹּל כחלום, ושהצער שלה לא יוכל להיות מושווה לדבר בעולם הזה. עכשיו, כתבה, היא יודעת שמצבה הנוכחי השתקף במראָה שהוצעה למקדש האסה על ידי אִמהּ, כשמישהו שם נראה מתייפח ביגונו. השתקפות המאושרים יותר לא התממשה, היא כתבה, היא לעולם לא תוכל עוד להתממש.
[תרגום שלי לקטעי היומנים מן התרגום לאנגלית של אֶני שפלי אומורי וקוכי דוי, פרופסור באוניברסיטה בקיוטו. ]
Flora and fauna: 'Birds and Flowers,' a 16th-century four-fold screen attributed to Kano Shoei (1519-92), one of Hasegawa Tohaku's rivals. | © IDEMITSU MUSEUM OF ARTS
עלי אורכידיאה. מתוך ״גן זרעי החרדל״.
