ד"ר פיליפ ס. האנץ' כתב לפרנק לואו שהוא קיבל את שני רישוּמֵי ההכנה הראשונים בשמן של מה שיהיה מין גִרסה קובנית של ציוּרֵי הקדחת הצהובה, ושהם תלויים בספרייה של מרפאת מיו [ mayo clinic] יחד עם ציוּר "כובשֵי הקדחת הצהובה" בגרסתו הסופית. הוא מציע לשלוח את שני רישומי השמן להוואנה עם כל הציורים האחרים של סִדרת ציורי הרפואה של קורנווֶל, הוא כתב, ובאנוכיותו יִרצה אותם בחזרה, כמובן.
ד"ר האנץ', שתיעד את תולדות מחקר הקדחת הצהובה, כנראה צירף במחשבתו את ציורי הקדחת הצהובה של קורנווֶל ואת תולדות המחקר. דִמְיוֹנוֹת הציוּר נהיו בעיניו חלק מהתולדות האלה.
אבל, בעצם, גם כשתיעד את תיאוריהם של המשתתפים במשלחת של צבא ארה"ב לקדחת הצהובה ובניסויים, וכשצירף כך אל תולדות המחקר את הזיכרונות, צירף גם את הדמיונות.
במכתב לאחותו לָאורה ממרץ 1901 כתב ד"ר ריד, ראש המשלחת, שבתחילת יוני שלחה אותו פקודה אל תוך הערפל של הקדחת הצהובה כדי ללמוד את המחלה. הוא כתב שיחד אתו הלכו ד"ר לַזַר וד"ר קרול, ושד"ר לזר מת מן המחלה.
מייבל לַזַר כתבה לד"ר ג'יימס קרול בנובמבר 1900 שהיתה רוצה מאד לדעת על הנסיבות שבהן נדבק ד"ר לזר, בעלה, בקדחת הצהובה. היא כתבה שבפתק ששלח גנרל ווּד הוא כתב שד"ר לזר הרשה ליתוש לעקוץ את ידו. זה אפשרי שגנרל ווּד טעה, היא כתבה, כי ככל שהיא יודעת שד"ר לזר אהב את עבודתו, קשה לה לחשוב שהתלהבותו נשאה אותו כה רחוק.
ג'ון מורָן אמר לד"ר האנץ' שהוא זוכר בבירור שאחרי שקיסינג'ר אמר לו שהחליט להתנדב לַניסויים הוא עצמו אמר שהוא נכנס לניסויים האלה כהתחלה ראויה ברפואה, ושד"ר איימס, שידע על תכניתו להתחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה של וירג'יניה, אמר לו שזאת הזדמנות פז בשבילו להוסיף לו מימון צנוע ללימודים. האנץ' שאל אם ד"ר איימס לא הזהיר אותו ביחס לסכנה. מורן ענה שלא.
האנץ' אמר שהרשומות מראות שמורן היה מעורפל בשעה שש בבוקר של חג המולד, אבל מורן אמר שאכל ארוחת בוקר גדולה, ושהחום שלו היה נורמלי או מעט למעלה מזה. אחר כך, כשידע שנדבק במחלה, אמר מורן, היו לו המחשבות ההן על ההימור שהציע קודם לכן בחור בשם ג'רנגן ועל כך שאולי יזכה בחמישה דולר יותר משהיו לו מחשבות על כך שהיה לו חום. ויותר מאוחר, אמר, כשסבל מכאבים בכל גופו, אמר לד"ר ריד שכאשר החליט להשתתף בניסויים החליט גם לעשות זאת בלי בכי.
ד"ר האנץ' שאל מדוע ד"ר ריד לא עשה את הניסוי גם על עצמו. מורן אמר שהוא היה מבוגר מדי, שזה לעצמו סיבה מספקת. הוא היה אז בן חמישים, הוא אמר.
כנראה, הציורים של קורנווֶל הצטרפו בעיני ד"ר האנץ' לתיאורי מחקר הקדחת הצהובה, כי יכלו, בעיניו, להביע את הִצטברוּת העובדות והזיכרונות.
[ ד"ר האנץ' קיבל ב1950 את פרס נובל על גילוי הקורטיזון, ובהרצאת הפרס אמר שבערך ב-1923 הוא החל בעבודתו בנושא מחלות ראומטיות, ובדלקת מפרקים בפרט, בתוך מסורת קודרת של פסימיוּת. סיפור ששמע ב-1929 מחולֶה בדלקת מפרקים על הופעה פתאומית של צהבת עם נסיגה של תופעות דלקת המפרקים, הוא אמר, פתח את הפֶּתַח למחקר חדש ולתפישה חדשה של המחלה. עוד הוא אמר שקורטיזון ו ACTH מציגים תמונות לא סגורות, ושעדיין לא הוגדרו הקצוות של יכולתם.
נדמה לי שחואן מנואל בליינס, שהיה גם צייר פורטרטים, סמך גם בציור עם האִשה המוטלת ועם האנשים בפתח, אולי רופאים, על יכולת ההִתבוננוּת שלו. כמובן, נדמה שההתבוננות כאן היא אל תוך האמנוּת עצמה. והציור הזה שונה כל כך מציורי הקדחת הצהובה של קורנווֶל. ]
Juan Manuel Blanes
An episode of the yellow fever in Buenos Aires
, 1871–1871 אפיזודה של הקדחת הצהובה בבואינוס איירס 1871
c1940, by Dean Cornwell. CONQUERORS OF YELLOW FEVER by דין קורנוול, כובשי הקדחת הצהובה. בערך 1940
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה