דיברנו על ו' ההיפוך בתנ"ך, שהיא כמין אי-מָנוֹחַ של הכָּתוּב, וי' אמר שהיא מראה את יכולת התשובה בתוך הזמן, וחשבנו גם שהיא מביעה, בהִתהפכוּת זמנֵי הפְּעָלִים, את אי-הרצון בתיאוּר ריאליסטי, ושבעצם, בכתוב כולו ישנו התיאור הלא ריאליסטי, והרי הפעלים עם ו' ההיפוך והפעלים בלי ו' ההיפוך מתחלפים בו בלי הרף, עד שיש בו מין התערבבות שלהם, כמו רעיון שהוא רק שלו.
וחשבנו שהתנ"ך הוא קצת כמו רישוּם, שהקווים שלו הם הפשטה ושהוא שואף לא רק אל הבעַת רעיון אלא גם אל הבעַת הרושֶם הכמעט ערטילאי של הרעיון.
ואחרי כן חשבתי שהכתוב כולו מציג גם גוונים של זמנים, כי ו' ההיפוך לא מראה ממש עבר ועתיד גמורים אלא גוונים שלהם. רק גוונים. וכאילו גּוֹנֵי הזמנים וההִתחלפויוֹת הרַבּוֹת שלהם הם מין רטט בתוך הכתוּב, קצת כמו סָפֵק.
כנראה, המחשבה על גּוֹנֵי הזמנים לא לגמרי מתארת את צורות הפעלים עם ו' ההיפוך, אבל אני שומרת אותה. היא מראָה לי תמונה לא סגורה.
ושוב, על היופי שהוסַף לקַו ברישום של סי טוומבלי, ושעכשיו הוא נידוֹן בחומרה לא רק מפני שהוא מביע אי-אמונה ביכולתו של הקו ברישום לעמוד לגמרי כרעיון, אלא גם מפני שהיופי עצמו תמיד נידון בחומרה.
וכמובן, אנו מואסים במה שנראֶה כמין יופי קל להשֹגה, ידוע מדי, או מופרז מדי ופתייני , המבקש שחומרת היופי תוכל להיות עשויה מגוונים של חומרה ושל קלוּת. ואנו רואים אותו כנטפל אל היופי, ואנו מגַנים אותו. ואף על פי שאנו קוראים לו יופי נמוך, יופי זול, הוא לא גּוון של היופי בעינינו, ואסור לו להיכנס בשער היופי.
כדי שלא ירטיט ויחליש את החומרה.
[וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ד,ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה