"הקַו", הצהיר ליאונרדו דה וינצ'י, "אינו קיים בטבע". "יש בזה גירוי לשינוי צורה, שינוי צורה של מושגים, של אירועים ממשיים, של מוסדות חברתיים, של הטבע, של הטכנולוגיה, של המערכת המחזורית האנושית", אמר יוזף בּוֹיס על השימוש ברעיון השנאי ברישומים שלו, ואביבה אורי כתבה "הקַו תחילתו באמן וסופו באלֹהים, אלֹהים-אמנוּת".
כמעט כמובן מאליו יש בהם השתוקקות גדולה אל הרישום ואל היותו כמתעלֶה וכמגַלֶּה ומראֶה את מה שהם עצמם לא יכולים להַראוֹת. כאילו הוא יוצא מתחום יכולותיהם אל היכולות הנשֹגבוֹת.
ובעצם, אני חושבת, הרישום, שהוא כמין הופעה של דבר ושל ההיעָלמוּת שלו, ושל הרושֶם הנשאר, ושהקַו שלו הוא הפשטה, ושהוא יוצר צורות ריקות ומלֵאוֹת, ברוּרוֹת ועלוּמות - כאילו הוא היכול להראות משהו מרושֶם צֶלֶם אלֹהים שבו נברא האדם. רושֶם הצורה הלא לגמרי נתפשֹת.
כי הרישום תמיד מראה לא רק את הצורות ואת הקַו, אלא גם את רושֶם הצורות ואת רושֶם הקַו והמִתְאָר, ואת רושמו של כל מה שנראֶה בו כאוורירי וכנפוֹג מעל, וכשוקע אל הארץ כמו גוף, ומים, וקווֵי הגשם.
ונדמֶה לפעמים שהרישום יכול להתקיים לגמרי כרושֶם נשאר, כמו חומר נעלם, כמו לא-חומר, כמו צֵל, אֵד, וכמו דמות פְּרוּדוֹת המוצָק והנוזֵל.
ברישום "ללא כותרת" 1969 של סי טוומבלי הוסַף יופי לקַו. מה שנראֶה כמביע ילדותיוּת הוא בעצם מין יופי. כאילו הקַו כרעיון לא יכול לעמוד.
ברישום של בּוֹיס ההופעה של דבר וההיעלמות שלו חיוניוֹת כל כך לרישום. הרישום ורושמו הערטילאי של הרישום, כמעט כמו גוף וצִלּוֹ המוטָל של גוף, או בבואתו של גוף, נראים כמעט כמִחוּץ לידיעתו של בּוֹיס.
[הציטוט של דברי ליאונרדו דה וינצ'י - מקטלוג של מוזיאון תל אביב, 1977.
הציטוט של דברי בּוֹיס - מ"קַו" 8
הציטוט של דברי אביבה אורי - מ"אביבה אורי", דורית לויטה. 1986 ]
Joseph Beuys Fe 1951 יוזף בויס
יוזף בויס Joseph Beuys
Untitled Cy Twombly 1969 סי טוומבלי ללא כותרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה