לא אהבַת האיש והאִשה ב״שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם...״ אלא ההסתכלוּת על ההתחלה, התחלת האדם, התחלת העולם. והאהבה שאלֹהים מקיים בעולם.
ויש ניגוד לנצרות כאן, בלי אהבת האיש והאִשה הנישָֹאים, ובלי עַד המוות, בלי חיפוש של אהבת אמת, שהיא בעצם אהבה לאֵל, ובטכס הנישואים העִברי אלֹהים אוהב את האדם ואשתו בגן עדן, ואילו אצל הנצרות גן עדן הוא מקום החטא הקדמון, ואהבת האיש את אשתו היא מחדל, אי ברירה של הגוף, ויש בגן עדן ניצחון החידלון.
ושוב יצירך, ״...יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם״, שוב היצירה, בלי אידיאה, אלא היצירה המסובכת.
ודיברנו מעט על אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, על ששון ושמחה שהם סָפֵק של ריאליוּת, שאי אפשר להשיג אותם כי הם מבָּרָא, ועל גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה שהם עוד הפרזוֹת, מוחלטוֹת, ועל אהבה ואחווה שלום ורעוּת, וישראל אמר הם קו אופק גבוה, עם יותר בהירוּת, אבל גם אל קו האופק אי אפשר להגיע. כי הכֹּל פה ברא.
וביום אחר חזרנו אל קֹהלת.
[שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה