כמעט הופיעה לנגד עינַי גם הקללה כשקראנו את הברכה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, וישראל אמר העיקר הוא התולדות וכאן התולדות היוצאות מהעֲקָרָה, וכל זה קשור למושג האמוּנה ב״וְהֶאֱמִן בַּיהוָה״, האמונה של אברהם אל מול סְפִירַת הכוכבים [״...אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״], אמונה במשהו שיש בטבע. כה יהיה זרעך באופן טבעי כמו הכוכבים באופן טבעי. וכמו מרחק הכוכבים מרחק זרעך. הטבעי שאיננו ניתן לגמרי להבנה, שאי אפשר להשיג אותו לגמרי.
כמו מול מרחק כה יהיה זרעך כן העמידה מול הטבע הלא ידוע בטכס הנישוּאים, הוא הטבע הלא ידוע של הלידה, והברכה מציגה את האמוּנה בטבעי ואת התקווה בתוך המציאוּת, כשהיא מציגה את האפשרוּת הגרועה ביותר של הנישוּאים, העֲקָרוּת. ומראָה לנו את אפשרוּת הקללה.
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ[
שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה.
בראשית: וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה