הגַּן מֵגֵן על עצמו, ונדמה שקַל לו להגֵן על עצמו, והרי הוא מקום שהוא לא רק מקום אלא גם תמוּנה של מקום המבדילה אותו מהטבע ומפורענויותָיו, כי היא השואפת אל הנשֹגב ולא אל הארץ ואל טִבְעָהּ, וכמין דמוּת-הטבע שיש בה היא ככל הדמויוֹת של התמונות, בִּתּוֹ של הרעיון ולא בִתו של הטבע.
ואני בגַּן, והוא מֵגֵן גם עלַי כשאני מדמה לי שאוכל להתהלך במָקום ובתמונה של מקום. והרי אני רואה בו יחדיו את צמחי הטבע ואת רעיונוֹ המתרחק.
ואני חושבת שוב על גַּן בעֵדֶן, נִבדל מן הארץ שהוציאה דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, ויש בו כמין דמוּת העֵצים שהוציאה הארץ, ויש בו צורֶך התמונה, צורך התמונה בתוך הארץ. ונדמה לי שהֵגֵן על עצמו מפני הארץ.
[ונדמה לי שהגַּן בעֵדֶן הֵגֵן גם על אלֹהים כשהתהלך בו.]
[בראשית א: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ
בראשית ב: ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה