על מְקַדֵּשׁ מתוך מעשיהם שלהם, על ידי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין שלהם, לא מכוחו שלו [לא כמו ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״, כשאלֹהים הפך אותם לקדושים מכוחו שלו], ויכול לקַדש את עמו רק אם הם עושים קִדּוּשִׁין, תלוי בזה שבני אדם יקַדשו, אמר ישראל. והתולָדות, התולָדות של עם ישראל, תלויות בקידושין שלהם.
ועל חֻפָּה, שהיא מחַפָּה על הנמצאים תחתיה, היא השמַיִם שלהם שמסתירים את השמַיִם, ויש בזה גבול, ויש בזה כיסוּי, וכיסוי הוא כמו כַּפָּרָה [לכפר, לכסות], וכמו שהכפרה אינה מתקנת את החֵטא אלא מכסה אותו, הכיסוי כאן אינו מתקן דבר שלא יהיה לו תיקון, בנישוּאים. כי יהיה בנישואים דבר שאין לו תיקון. וזאת סיבת החופה. היא מכַסה מהקדוּשה. כי הקדוּשה במציאוּת לא יכולה להיות שלמה.
[בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׁוּאוֹת (לָנוּ) עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל (עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין]
[שמות יט: ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה