יום שישי, 12 באוגוסט 2022

יוֹמנסִפְרוּת 29 שוב ״תת עולם״



בחזרתי אל ״תת-עולם״ אני חושבת על ״חֶזיוֹנוֹת אמריקאיים״ של רוברט יוּז על חזיונות האמנוּת האמריקאית, חזיונות האמנות של ״הארץ המובטחת״ הגדולה, כמין מַתָּת הארץ, חסד הארץ הגדולה, ועל חזיונות ״רֶגטיים״ של דוקטורוב שכמו מאירים על "והוא מן הכְּשֵרים שבדורו ומן המקולקלים שבו כאחד״ של היינריך פון קלייסט באור הזמן הגדול.

 

חֶזיון המונית הניו-יורקית הצהובה בַמדבר כחזיונוֹת אמנוּת הפופ האמריקאית, הזוֹהֵר על פני כל מה שהוא לא היא, תיאוּרֵי דברים רבים כל כך, כאילו רוצים להיות דומים לארץ בריבויָם, ומִלּוֹת החֶזיוֹנוֹת האחרים הזוהרות מדי פעם, מזכירים לי את צורֶך הזֹהַר בַּסִפרוּת, ואני נזכרת גם שהספר הזה כולו כאילו שייך לארץ היכולה לשאת את הזוהֵר והמִתקלקל. וכשאני קוראת בו עוד אני חושבת שהוא זהיר מציורֵי הנופים הגדולים החֶזיוניים של אמריקה [״הדסון ריבר סקול״] השואפים גם אל חסד כמעט אלוהִי, והוא לא שואף אל חסד השמים אלא אל הארץ. ובכל זאת הוא לא זהיר מאד. הוא כמעט מייחס למחשבות בני האדם ולרעיונותיהם ולתנועותיהם, ולהתעלוּתם, ולקִלקוּלם את מידות הארץ והשמַיִם. 

 

 

״בתא השידור של הרדיו מדברים על ההמון. משהו כמו שלושים וחמישה אלף, ואיך מחשבים את זה. כאשר אתה חושב על מירקם ההיסטוריה של הקבוצות ועל הנאמנוּת והריגשה של האוהדים...״ [עמ׳ 13]

״...זה היה בבירור, טקסי ניו-יורקי, לא בגדר האפשר, אבל אמִתי, צהוב מחלמון הביצה...״ [עמ׳ 68]

״זה רצח מפורסם מפני שהוא נמצא בקלטת, ומפני שהרוצח עשה את זה פעמים רבות, ומפני שהפשע צולם בידי ילדה... 

...זה מאלף. לראות אדם נורה למוות בזמן שהוא נוהג לתומו ביום שמש...״ [עמ׳ 170] 

״חסרי מִלים לנוכח הולדתם של כוח והדף שנחטפו מתוך גדולת הטבע עצמו, או איך מכופפים בני אדם את השמים לשיטותיהם״ [עמ׳501]

[תת-עולם. דון דלילו. מאנגלית דוד שחם. כנרת, זמורה-ביתן]

 




                                                                             







                                                                        

תומס מורן

                                                              

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה