יוֹמנסִפְרוּת 20 משהו על ״היתה זו היא...״ [והצורך ברבקה]

 

״...שכן האש שהאישה הזרה חזרה והבעירה בי עוררה בי תכופות תאוות חטא שקודם לא הכרתי, עד שמרוב ייסורי פריצות לא ידעתי את נפשי...״

״מיד כשראיתי את אורליה פילחה קרן את חזי וכל הרגשות הכמוסים, הערגה רוויית העונג, חמדת האהבה השוקקת – כל מה שקודם רק הדהד בקרבי כמו נבואת לב מן המרחקים הוצת לחיים סוערים...היתה זו היא עצמה, היא, זו שראיתי בחזיוני המופלא בתא הוידוי...לא אורליה, היתה זו רוזליה הקדושה...״ [שיקויי השטן, א.ת.א. הופמן, תִרגם רועי כנען]

 

 

גם אני ידעתי מיד שהיתה זו היא, ולא בגלל הופעות הכפילים ביצירה, אלא ראיתי את צורֶך הסִפרוּת להיות כמי שנגזרה עליה גְּזֵרָה, וראיתי כאן את כמעט גזֵרת קשרֵי הדברים והמקרים, וכאילו הוחזר לי דבר כמעט נשכח. 

וחשבתי שוב על הצורך של ספר בראשית ב״וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ...״, הצורך דווקא ברבקה ממשפחת אברהם אחרי דברֵי עבד אברהם ״וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק״, לא כדבר מפתיע ומוזר, ולא כגורל, אלא במין הגיון של קשרֵי הדברים בספר בראשית. 

וחזרתי לחשוב על קשרֵי הדברים והמקרים ב״שיקויי השטן״, והצטערתי על כמעט היעלמוּת קשרֵי מקרים דומים בסִפרוּת עכשווית, הקשרים הנהיים בעיניה כניתנים בקלות רבה מדי, הנהיים כמעט מגונים בעיניה. 

וחשבתי שאולי אינה רואה עצמה כמי שנגזרה עליה גזרה, אלא חשיבותו של הכותב עצמו גדלה אצלה כל כך, כמעט כגודל גזרה.

 

 

 

[הציטוטים מ״שיקויי השטן״, א.ת.א. הופמן , עמ׳ 37 ,51, תִרגם רועי כנען. הוצאת אפרוח]

 

 

[בראשית כד: כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק]