הסיפוּרים לילדים ב״אֲבִיטַל וזַלְזַל״ של סבי לא מצוינים, אבל הם נחמדים כל כך, כימֵי ילדוּתי, אני חושבת, והם השפיעו מין חביבוּת ואהבה על ימֵי ילדוּתי, ואף על פי שהם בדוּיים הרי שְמִי ושְמוֹת אחי ובן דודי בהם כאילו נועדו להוסיף השפעַת אהבה עלינו.
כשהסתכלתי היום בתצלום ישן מאד של סבי בחולצה רוסית בשדוֹת העמק, חשבתי על השם ״זַלְזַל״ שנתן לַכלב בסיפורים האלה, והצטערתי שלא ידעתי מדוע קרא לכלב זלזל, ואף על פי שלא חשבתי שקרא לו כך בגלל ״צנח לו זלזל״ של ביאליק נמשכו מחשבותַי אל הזלזל של ביאליק.
בכל זאת, חשבתי, אולי גם בגללו נשאר הכלב זלזל אהוב עלי. עָדִין וקל ולא בתוך סִפרוּת מצוינת, אבל גם כאילו נולד מדָּבָר מצוין.
[וכשקראתי שוב בסיפורים האלה, הבדויים, הרחוקים כבר, היה נדמה לי שבמִלים ״נעמי, זוֹ הקטנה השְמַנְמֹנֶת והעליזה, אמנם קצת פחדה לרְכֹּב על כלב...״ נראֶה יום מימֵי ילדוּתי. קַל כזלזל.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה