יום שבת, 14 באוגוסט 2021

וַיִשְׁרְצוּ [שיחות עם ישראל פיבקו]


אף על פי שאמרו אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר, ושֶׁלא יָרַד יַעֲקב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, אמרו גם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם, ופָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ, ובְּדָמַיִךְ חֲיִי. 

והרי אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר שלהם הוא כמתערער בתוך כל פרשנות ״אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול, עָצוּם וָרָב״ כאן, וכאילו מרעיד כך את כולה.

והוא גם על פי הדיבור של האחים ב״וַיאמְרוּ אֶל פַּרְעה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ... וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ...״, האחים שרצו להיות רועי צאן בעם של עובדי אדמה, ושלכאורה יחזרו לכנען אחרי שיהיה בה מרעה לצאן, אבל בִקשו שגושן תהיה כנען, אמר ישראל, כלומר יָרדו להשתקע בגושן, ואחר כך מִלאו את הארץ, כל מצרַיִם נהיתה ארץ שלהם. ופרעה אנוס על פי הדיבור שלהם. 

ובהמשך שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם, שכנראה המצרִים או אלֹהים ציינו אותם שם. ואם מצוינים שם הוא על ידי אלהים יש רצון של אלהים שזה יהיה שם [״אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם״ יהיה שם], כדבר בנוי בהם. אי הרצון בארץ ישראל כטבוע בהם. וכן, למה הם צריכים להיות מצוינים-נבדלים בארץ שקִבלה אותם בחמלה, כלומר הם קוראים תיגר על מצרַיִם, וזאת בעיה, וההגדה בעצם אומרת דבר קשה עליהם. אבל האם זה אנוס עליהם. הכל כאן התחיל באנוס על פי הדיבור, ויש כאן מין ערמומיות, אמר עוד ישראל, ככל שאתה מקיים יותר את התורה היא יוצרת ערמומיות. 

ולא שוֹקֵט גם ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם״, כי פרו וישרצו לא ברור לגמרי, סתום, ולכאורה המִלים מבראשית ״פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ״ מסבירות את הפסוק משְמוֹת, אבל בשמות התופעה גדולה יותר מזו של בראשית כי נכנס באמצע ״ישרצו״. ומניטו, אמר ישראל, אמר שכאן העם שִכפל עצמו בצורת ביטול עצמי, ביטול של המשפחה והשבט, וכאילו במצרַיִם הם מין מוטציה, שאין בה נאמנות לעִברים אבל גם לא למצרִים. ועדיין לא ראינו כל מה שיש  ב״וַיִשְׁרְצוּ״. 

ולבסוף, הרַעַד ב״רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי ״, בהתבוננות ודיבור של אלֹהים על העם, התבוננות מרגע הריבוי, וכנערה, ועד עירום ועריה, עַם ישראל בלי זהות של באים מארץ אחרת, והוּסַף כאן, דווקא בסוף הפרשנות, וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְוָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, ויש כאן תחושה של נבואה על דבר רע שיהיה. כאילו כבר האשמה שלה ב״בְּדָמַיִךְ חֲיִי״. היא כנהיית טמאה, בדָמֶיהָ.


 

[״אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול, עָצוּם וָרָב. 
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. 
וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלא יָרַד יַעֲקב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיאמְרוּ אֶל פַּרְעה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶן. 
בִּמְתֵי מְעָט - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבותֶיךָ מִצְרַָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלהֶיךָ כְּכוכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב. 
וַיְהִי שָׁם לְגוי - מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם. 
גָּדול עָצוּם - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם. 
וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי ״
[

 

 [[יחזקאל טז הוֹדַע אֶת-יְרוּשָׁלִַם אֶת-תּוֹעֲבֹתֶיהָ... וַתֻּשְׁלְכִי אֶל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ, בְּיוֹם, הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.  ו וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.  ז רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים:  שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.  ח וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה]

[

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה