החזרה אל ״חגיגית, הגיחה דמותו העגלגלת של באק מאליגן מראש גרם המדרגות, נושאת קערה מקציפת סבון עליה נחו צלובים...״ עם הידיעה הברורה שיהיו בַהמשך ״אָרָד לְיַד זָהָב שמעו את ברזל-הפרסות, מהדהד-פלדה...״, ו״...חול זה עסק אבוד. שום דבר לא צומח עליו. הכל נמחק. אין סכנה שאניות גדולות יגיעו הנה...״, ו״כי יש לה כזאת תפיסה מהירה, לגרטי מק׳דאול, בדברים כאלה, והיא תיכף הבחינה שהאדון הזָר שישב על הסלעים והסתכל היה קוּקוּ. קוּקוּ. קוּקוּ.״, ו״מה היה התוואי המקביל שעברו בו בלום וסטיבן בדרכם חזרה...האם גילה בלום חפיפת יסודות-דמיון בתגובותיהם השוות והשונות על חוויות הקיום...״, כל היפה, החורג, המשתעשע, היודע והריבוי שכמעט אין למְנוֹת אותו.
האם אזנַח בו משהו בגלל הידיעה הברורה?
[הציטוטים מ״יוליסס״. ג׳יימס ג׳ויס. תרגמה מאנגלית יעל רנן. זמורה ביתן, ספרית פועלים]
יום חמישי. 26 באוגוסט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה