כמו מחוּץ לאִשָּה כִּי תִדֹּר מופיע " וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה", וזה ניסיון לעקוב אחרי סוגי נדרים, ונדר של אלמנה וגרושה נובע לא רק מהיותן אִשה, אמר ישראל, ויש כאן התבוננוּת במהלך חיים.
ואפשר שיש כאן גם הבדלי נדרים של אלמנה וגרושה שהן כאיש הנודר, כי "כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה", ושל אלמנה וגרושה ב"בית אישָהּ", שעליה אמר רש"י שיש לה איש. יש כאן עוד נישואים, ויש כאן אִישָׁהּ, ששומע את הנדר. עוד מהלך חיים, עם בחירה, עם גורל ועצב, אמר ישראל.
ויש פתאֹם הרחבה של הנאמר אל לֹא הֵנִיא אותה, הָפֵר יָפֵר, אישָהּ הֲפֵרָם, ושינוי של סדר המלים, והָפֵר יָפֵר מופיע כאן לפני ביום שומעו, וישראל אמר שכמו ב"בראשית ברא אלֹהים" יכול כאן סדר המִלים להיות בעל משמעות גדולה.
כי הָפֵר יָפֵר הוא חשוב כאן מאד, כי הרחבַת הנאמר שיש בה גם הפר יפר מביעה הקשבה רבה יותר של האיש לשפת הנדר של אלמנה וגרושה, של עוד מהלך חיים וכוח הניסיון והלימוד.
[דיברנו עוד קצת על "הָפֵר יָפֵר" שיש בו צורת המקור של הפֹּעַל, הָפֵר, שאין לו נטיוֹת בגוף ובזמן, והיה נדמה לנו לרגע שהמקור עצמו, הָפֵר, שאינו תלוי בזמן, מראֶה לנו את גודל חשיבות ההפרה כאן על פני "ביום שומעו".]
[במדבר ל, י וְנֵדֶר אַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה--כֹּל אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם עָלֶיהָ. יא וְאִם-בֵּית אִישָׁהּ, נָדָרָה, אוֹ-אָסְרָה אִסָּר עַל-נַפְשָׁהּ, בִּשְׁבֻעָה. יב וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ, לֹא הֵנִיא אֹתָהּ--וְקָמוּ, כָּל-נְדָרֶיהָ, וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם. יג וְאִם-הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ, בְּיוֹם שָׁמְעוֹ--כָּל-מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ, לֹא יָקוּם: אִישָׁהּ הֲפֵרָם, וַיהוָה יִסְלַח-לָהּ.
יד כָּל-נֵדֶר וְכָל-שְׁבֻעַת אִסָּר, לְעַנֹּת נָפֶשׁ--אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ, וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. טו וְאִם-הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ, מִיּוֹם אֶל-יוֹם, וְהֵקִים אֶת-כָּל-נְדָרֶיהָ, אוֹ אֶת-כָּל-אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ--הֵקִים אֹתָם, כִּי-הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. טז וְאִם-הָפֵר יָפֵר אֹתָם, אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ--וְנָשָׂא, אֶת-עֲוונָהּ. יז אֵלֶּה הַחֻקִּים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בֵּין אִישׁ, לְאִשְׁתּוֹ--בֵּין-אָב לְבִתּוֹ, בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ. {פ ]
ּ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה