אלֹהים הנזקק לברית, לשבועה, הוא כמו האיש הנזקק לאִשה, ראינו ב"ואין אָלָה אלא לשון קללה שנאמר [במדבר ה] והיתה האשה לאָלָה, ללמדך כשם שמשביעים את הסוטָה כך הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל" במדרש, החוזר אל מה שאמר דניאל, "וכל ישראל עברו את תורתך ותִתָּך עלינו האָלָה והשבועה", כי כל ישראל עברו את תורתו, בארץ ישראל ובגולה, ואין כאן הבדל בין אלה שבארץ ישראל ואלה שבגולה, ו"האָלָה והשבועה״, הקללה והשבועה, הן גם בגולה, ועכשיו.
ואלֹהים מקלל אותם כמו שמקללים אשה סוטָה, אמר ישראל, ולמה אשה סוטָה צריכה לבוא אל הכהן, כי הכהן שייך לטומאה וטהרה [ולשבועה], והאשה הסוטָה באה אליו כמו אלה שיש להם נְגָעִים, והכהן כמו צריך לזהות אצלה נֶגַע.
ודיברנו על מה שאמר רש"י על איש ואשתו, שאין הנואפים מנאפים עד שתיכנס בהם רוח שטות, וחשבנו שרוח שטות קרובה לשיגעון, וגם זה מקרב אל הנגעים, ובמדרש אלֹהים מקלל את כל ישראל כמו שהכהן מקלל את הסוטָה, והאשה הסוטה כאן היא כבר ישראל, ואלֹהים בעלה. וישראל אמר כאן כבר הגדרה אחרת של יחסי אלֹהים וישראל, כלומר ישראל הם עזֶר כנגדו, עזר לאלֹהים, וכן, אלֹהים הוא כמו האיש הזקוק לאִשה בשביל המשך התולדות, וכן, נמצאים כאן כל דיני טומאה וטהרה, שהם הכרח שיָצַר הטבע [כמו בזמן לידה, בלי קשר לרצון האשה], תמיד ישנה מציאוּת שתיצור טומאה ביחסים בין אלֹהים ואדם.
ואם כך, אמר, אלֹהים חייב להתרחק מישראל והם חייבים להתרחק מאלֹהים כדי להישמר מטומאה.
ודיברנו על האיש המקנא לאשתו [ולא כתוב על אשה המקנאת לבעלה], ועל אלֹהים המקנא לישראל, שלא ילכו אל מישהו אחר, אל אלֹהים אחרים, ויש חופש בחירה להם ולא לאלֹהים, הוא המקנא שלא יכול לסטות כמו שהם יכולים. האשה וישראל הם חופשיים.
וחזרנו אל תחילת המדרש, אל הברית שישראל לא בִּטלו, וחשבנו שתמיד הם יכולים לבטל, לסטות אל אלֹהים אחרים, ואמנם מרחב החופש שלהם הוא דרך טומאה, אבל הוא קיים להם ולא לָאיש ולאלֹהים. וישראל אמר אלֹהים, כמו האיש, נמצא בחשש כל הזמן שישראל ילכו אל אלֹהים אחרים. וישראל והאִשה הולכים אחר לִבָּם.
[מדרש תנחומא פרשת ניצבים
...ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עימהן כאן?
מפני שאותו הברית שכרת עימהן בסיני, בטלוה ואמרו: אלה אלהיך (שמ' לב ד).
לפיכך חזר וכרת עימהן בחורב, וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו.
ואין לשון לעברך, אלא כאדם שאומר לחברו, העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה.
וכן אתה מוצא כשהכעיסו ישראל והלכו בגלות, מה דניאל אומר: וכל ישראל עברו את תורתך ותתך עלינו האָלָה והשבועה (דני' ט יא). ואין אָלָה אלא לשון קללה, שנאמר: והייתה האשה לאָלָה (במדבר ה כז).
ללמדך, כשם שמשביעים את הסוטה, כך הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל.
]
דניאל: וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל עָֽבְרוּ֙ אֶת־תּ֣וֹרָתֶ֔ךָ וְס֕וֹר לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֣וֹעַ בְּקֹלֶ֑ךָ וַתִּתַּ֨ךְ עָלֵ֜ינוּ הָאָלָ֣ה וְהַשְּׁבֻעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר כְּתוּבָה֙ בְּתוֹרַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לֽוֹ׃
במדבר: כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ
כז. וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה