עוד על אבק הפחם ב"המהגרים" ...

עוד על אבק הפחם ב"המהגרים" של זבאלד.

תיאורי אבק הפחם הנערם ושכבות-הפחם הנמחקות של הרישום של מקס פרבר, שלכאורה הם מעֵין מנבאֵי-אסון, אינם מצליחים להיות חלק מהרגשת האסון המתפתחת בספר כולו, וכך, גם תנועתה לכאורה של דמות-האמן של מקס פרבר אל הִתפרקות החומר לאַין אינה מצליחה להצטרף אל התפתחות האסון.                             

ואמנם, דמות-האמן שלו נעשית כמעט מיותרת כשזכרונותיו המסופרים וזיכרונותיה הכתובים של אמו מצליחים לעשות זאת, ואז נדמה גם שאסונותיהם נהיים למין המשך של אסונותיהם של ד"ר סֶלווין, של פאול ברייטר ושל אמברוז אדלוורת. וכשהזיכרונות מצליחים לשמור על רצף הרגשת האסון, הם כמעט מתַקנים את מה שנפגם בהפרזת הכתיבה על דמות-האמן, ומצליחים כך גם להעניק לדמותו של מקס פרבר את הקִרבה אל הדמויות האחרות, שהיא הכרחית כל-כך בספר הזה, שבו מוכרחים להצטבר כל הדברים הדומים זה לזה.     

וכך, גם מותו של נגן קרן היער, שהוא אחד הדברים הדומים המצטברים, נהיֶה למהדהד בתוך היצירה כולה לא פחות משמהדהדים האובדן והמוות של ד"ר סלווין, של פאול ברייטר ושל אמברוז אדלוורת. מותו הפתאומי של נגן קרן היער, כשאר הזכרונות המסופרים והכתובים, כמו פוסח על אובססיית אבק הפחם, שלכאורה יכלה לתאר גם אותו, ומגיע אל ליבו של האסון הנמשך.          

נזכרתי פתאם בצילום שראיתי לפני שנים, של רנה מגריט בחדר עבודתו, כשהוא לבוש בחליפה טובה, ולידו כַּן הציור, הניצב בקצה השטיח הגדול הפרחוני. הצילום הזה, שהוא בעצם דיוקן של אמן, יכול ללמֵד על הקושי שבתיאור דמותו של אמן, אני חושבת. החליפה הטובה, החדר המסודר ושאר פרטי הצילום יכולים להראות לנו משהו מדמות-האמן של מגריט, אבל אינם יכולים ליַצֵג את עיקר הרעיונות שלו אודות האמנות, או את כל הקשרים שבינם ובין דברים רבים אחרים. נדמה לי שהצילום גם מצהיר על כך שלא ינסה להיות  סמל לרעיונותיו ולאמנותו של מגריט, אף על פי שבגלל אופיים של חלק מהרעיונות ומהיצירות היה יכול להתפתות לעשות זאת.   

                           צילום אחר של מגריט בעבודתו.