עוד בעניין הציור ודמות-המוות. על הדמיון שבין ציור המגנוליה של מרטין ג'ונסון הד וציורי טבע דומֵם עכשוויים, שבהם אובייקט מצויר בודד [ כגון ציור לשון- פרה של ישראל הרשברג, ציור הכרובית של ארם גרשוני], שהוא דמיון הסיבות העמוקות של בידוד האובייקט המצויר.
בידוד האובייקט המצויר בציורי טבע דומם עכשוויים היה בעינַי הצגת חזרַתו של נושא הטבע הדומם, כאילו הכריז הציור באופן חדש על נושא הטבע הדומם, שבו יוכל האוביקט הדומם האחד לשאת בתוכו את זִכרון כל הדוממים של הציור. אבל עכשיו, כשאני משווה את הציורים האלה לציור המגנוליה של הד, נדמה לי שהצגת האובייקט היחיד יכולה להדגיש גם את הופעת מראֵה-המוות בתוך הציור. וכשהיא עושה זאת, ונדמֶה שדמות-המגנוליה ודמויות-הדוממים הן רוחות הרפאים הרחוקות, אפשר לראות את הדמיון שלהן לדמויות הדיוקנאות של בני-האדם, לנופים המצוירים ולכל מה שנמצא במרחקֵי-הציורים.
[המגנוליה המצוירת, המתרחקת גם בגלל בֹּהַק האור ועומק האפֵלה, הדוממים, הדיוקנאות ושאר הדברים המצוירים אכן נהיים דומים להעלאת האיל לעולָה, שקֵרבה את אברהם אל מראֵה מותו של יצחק והרחיקה אותו ממנו מאד. ]
[דיוקן הצירת רוזה בונר . 1857. אדוארד ל. דובופה ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה