שיחה דמיונית על הצער על מוֹת נרקיס, או: להגנת נרקיס [2]

שיחה דמיונית על הצער על מוֹת נרקיס [2]                  

ובכן, הרגו לנו את הנרקיס, אמרה המשרתת למר שווייק. איזה נרקיס, גברת מילר, שאל שווייק, ואילולא הלך לבית המרזח מיד אחרי שאמרה לו שאומרים שהיו שם כמה וכמה, ואחרי שהוא אמר שזה מובן מאליו, כי כך המעשה עולה יפה, היתה יכולה להמשיך ולדבר עמו בעניין מותו של נרקיס. ובכן, היא היתה אומרת לו, כמה מצער שהם צָדוּ את נרקיס כמו שצדים איזו אַיָּלָה יפה, שלא היתה לה שום כוונה להיות ארכידוכס או משהו דומה שיכול לגרום להם לנטור לה טינה, ואילו מר שווייק היה אומר אַיָּלָה כזאת יכולה להצמיח לה אויבים רבים, יותר מאשר ארכידוכס, והיא היתה אומרת לו אומרים שאיָלה כזאת רק רוצה לחיות לה באיזה אֲפַר-יער רוגֵעַ, אבל הם דווקא עוקבים אחריה עד לשם. אז הנרקיס הזה, היא היתה אומרת לו, נהרג ליד הנחל, אבל לא בבת אחת כמו מאיזשהו בראונינג, אלא הוא גווע לו לאט מאד, וכל זה רק מפני שהם לא אמרו לעצמם שהוא רק חיפש לו איזה אֲפַר-יער. ואפשר להתפלא, מר שווייק, היא היתה מוסיפה, שלא היה שם אפילו אחד שאמר את זה לעצמו.

ואילו היה לה זמן להעמיק עוד בדבר הצער על מותו של נרקיס, היתה יכולה לומר  שהוא גם הצער על היעלמוּת ביטויים היחיד במינו של אי-התאהבוּת ושל יופי.

אבל כמובן, היה לה עוד עניין הפינצ'ר הננסי, ואחר כך המעצר של שווייק בתחנת המשטרה ושאר העניינים, וכמו שאמרה לעצמה מאוחר יותר, רק בגלל הליכה לבית המרזח.     

     

                                               Echo And Narcissus, John William Waterhouse       

                  

                         


                                               

החיל האמיץ שווייק