[ציור בוטני מהקטלוג של סר ויליאם מקארתבור ]
[ברויגל. האלגוריה של הארץ. ]
[אנדרטה לזכר יהודי אתיופיה. [מויקיפדיה. צולם על-ידי מיכאל יעקובסון]. ]
בסִפרהּ על אוסף הציורים הבוטַניים מליידן כתבה קלודיה סוואן שברויגל וציירים אחרים בתקופתו כנראה נעזרו בציורים בוטַניים בשביל ציורֵי הפרחים שלהם, כשלא היו לפניהם הפרחים עצמם.
אפשר לדמות שבתהליך הציור מילאו הציורים הבוטַניים תפקיד נוסף, כשהציגו באופן ברור כל-כך את הריאליזם הצנוע שלהם. אפשר לתאר שהציורים הבוטניים הגֵנו כך על הריאליזם המסוים של ציורי הפרחים של ברויגל ושל הציירים האחרים.
כשראיתי השבוע צילומים של האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה הנִספים, שיש בה דימויים בנויים של בּקתות עגולות, חשבתי על כישלון הארכיטקטורה שאינה לומדת את מה שלמד ברויגל. והרי גם בציורים בנושאי ההסטוריה, התנ"ך והמיתולוגיה, שכנראה נזקק בהם לדמיון רב, לסיפוריות ולסמליות, היה ברויגל מוכרח להיזהר כל-כך מהסכנות האורבות בכל אלה, בדומה למה שעשה בציורי הפרחים הכמעט-ריאליסטיים.
כשאני מסתכלת בציור הבוטַני של הנרקיס, מהקטלוג של מקארתבור, וכמעט יכולה לראות בו את הנרקיסים של ילדותי, אני מתקשה לתאר לי שבני-אתיופיה יוכלו לראות משהו מעברָם בסִמליות של דימוּיֵי-הבקתות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה