געגועים לְנרקיס.
מדוע לא נטרו הנימפות טינה לנרקיס, וחיפשו את גופתו כדי לקברה. האם הן התגעגעו אל יופיו, והאם התגעגעו אל אותו דבר שהכעיס אותן - היותו שלֵם לגמרי, עד שלא חָסרה לו אהבת האחרים. והרי כבר בהִתאהבותן בו, אולי הן ערגו גם אל אִי-ההִתאהבות שהיתה בו.
בתוך הגעגועים לנרקיס נדמֶה שעונש ההִתאהבות בדמותו שלו, שהוטל עליו, היה בעיקר עונש ההִתאהבות עצמה, שתפגוֹם בתכלית קיומו, ושהצער על מותו, שאולי גם הנימפות הרגישו, הוא הצער על היעלמוּת ביטויו היחיד במינו של יופי.
[חשבתי היום קצת על האדם של פרק א' ב"בראשית", שגם הוא נברא כשלֵם, שהיו בו זכר ונקבה, ושכנראה לא ערג אל אחרים מחוצה לו. אבל הגעגוע אליו יהיה מעומעם כל-כך, חשבתי, כי הוא רחוק כל-כך, ודמותו כמעט אינה מתגשמת בתוך המרחק.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה