יום רביעי, 27 במרץ 2019

כשאני חוזרת אל הציוּר של בוטיצֶ'לי ואל תיאורֵי יְפִי הנער ב"מוות בוונציה"

כשאני חוזרת אל הציוּר של בוטיצ'לי שיש בו הבעוֹת היופי הקצת מופרזות, אני מסכימה לחשוב שהיופי הזה הוא כמעט מה שנכספתי אליו בדִמיוֹנוֹתַי, כמין הִתגלוּת של מהוּת היופי שאני לא יודעת לגמרי מה היא
הבעוֹת היופי האלו כמעט לא מצטרפות אל הבעוֹת היופי של הריאליסטי לגמרי, של המתפרץ, של הֵדֵי התהומות, של המואפָל, של ההחלשה וההתרחקוּת אל החיוורון ואל הביטוּל, אבל הן נמשכות אל תוך הזמן הגדול
בכל זאת, הרי אני דנה את היופי הקצת מופרז שבציורים מסוימים של בוטיצ'לי ואני כמעט לא דנה את תיאוּרֵי יופיוֹ של הנער ב"מוות בוונציה" ואני תוהה על כך. אבל תיאורי יופיו של הנער ב"מוות בוונציה", הם כבר כנידונים וכמושפעים על ידי ההגיגים והשֹרעפים הרבים כל כך של הסִפרוּת הזאת, אני חושבת. כי הסִפרוּת הזאת מסוגלת לא רק לנטות חֶסֶד לתיאוּרֵי יְפִי הנער אלא גם לדוּן אותם בתוך פניותיהם הרבות של ההגיגים והשֹרעפים
כשהיא שואפת להראות את היופי, הצורה, כהגיג אלוהי, היא דומה לרגע לציוּר של בוטיצ'לי, אבל מחשבותיה והבעותיה ופניותיהן סובבות בה כסערה היכולה להקדיר את ההגיג האלוהי. 
כמעט כמו אַשֶנבאך נהיֶה ההגיג האלוהי בה נתון בסכנה.                  


[" עיניו ראו את הדמות הנאצלת שם על שפת הכְּחוֹל, ובפרץ של התעלות נפש דמה עליו כי מה שמשיג מבטו הוא עצם מהותו של היופי, הצורה כהגיג אלוהי, השלמות הטהורה היחידה, שמשכנה במלכות הרוח, ואשר התגלמותה בצלם אנוש שכולו חמדה וחן הועמדה לפניו על מנת שיסגוד לה."  מתוך "מוות בוונציה", תומס מאן, עמ' 48, מגרמנית: נילי מירסקי, הוצאת הקבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה].    
  

                                                 

בוטיצ׳לי [פרט]Madonna of the Magnificat  Sandro Botticelli 



 Sandro Botticelli Madonna of the Magnificat






                         
 Sandro Botticelli The Birth of Venus, c. 1485. UffiziFlorence

יום שני, 18 במרץ 2019

דיבוּרוֹ המִתְפַּנֵּק. ומוות בוונציה.

יופיוֹ ודיבוּרוֹ המִתפנק של יוסף כאן כתשוּבַת היופי וסימן הרַכּוּת והעדנה של הנער שב"מוות בוונציה", הנער עם מראֵה האֵל ומראֵה המחלה, הכמעט ענוגה, ונדמֶה ששני יצירֵי רוחו של תומס מאן אלה, נאצל עליהם היופי הכמעט נשגב, שהוא עצמו כבר תכלית, ונדמה ששני יצירי רוח אלה קיימים גם זה למען זה, ושהדיבור המתפנק נמצא שם למען שניהם. 
אבל כשאני חוזרת מיצירי רוחו של תומס מאן אל יוסף שבספר "בראשית" אני יכולה לדמות שיש לו דיבור מתפנק, ושהדיבור המתפנק מביע את היכולת שלו להיות מצרי, את רַכּוּת היכולת, בלי החַיִץ האיום שבין היותו עִברי ובין היותו מצרי, כי בהיותו רך גם החיץ רַךְ, ושכל זה שייך ליופיו, כי מה ליופי הזה ולחלוקות העמים והארצות, כשהוא עצמו הזִיו הנוהֵר אליהם. 
כמעט כתשוּבַת דְּמוּת הנער של "מוות בונציה" בדמות יוסף שב"יוסף ואחיו", יש מין תשובה הפוכה בַזמן של הדמות מ"יוסף ואחיו" ביוסף של ספר "בראשית". הדיבור המתפנק אצל יוסף של תומס מאן כמדרש, השָב אל יוסף של ספר "בראשית", ורואה בו את הדיבור הזה. בתוך זיו היופי.  

["מדיבורו המתפנק", יוסף ואחיו, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.
["...ביופיו כליל השלמות של הנער, קלסתרו החיוור, הענוג, העטור תלתלי שיער שעינם כעין הדבש...". מוות בוונציה, תומס מאן, מגרמנית נילי מירסקי, הוצאת הקבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה.          
"ניכר בעליל שחייו שלו עומדים בסימן של רכות ועדנה".   מוות בוונציה, תומס מאן, מגרמנית נילי מירסקי, הוצאת הקבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה.]          

   



                                        
 בוטיצ׳לי.   Sandro Botticelli: Madonna of the Magnificat (detail)






    מוות בונציה. תומס מאן.        







     

יום שלישי, 12 במרץ 2019

״כשושנת האגם״ [יוסף ואחיו. תומס מאן]

היא חלמה, איפוא, אשת פוטיפר, כמין הכרח של הסִפרוּת, ושפת החלום שלה היא שפת הסִפרוּת, כמו שפת סִפרוּת בתוך שפת סִפרוּת וכמו חלום בתוך חלום, חלום  מכריע בהיווצרוּת דמותה, הרחק מן הדְּמוּת שבספר ״בראשית״, לא כמאבק בדמות שבספר ״בראשית״ אלא כמין כמיהה אל מה שיכול להיות בה, מה שיכול להתרחב בה מאז ילדותה במשפחת האצילים כשהיתה כ״שושנת האגם השֹחה על פני המים ומחייכת נוכח נשיקות השמש, בבלי דעת, שגבעולה הארוך מושרש בטיט המעמקים הכהים״, ומה שיכול להישאר בה מפנֵי המים ומטיט המעמקים. 
וכמו במין תעתוע היא כמו אחת מהחולמים שבספר ״בראשית״, יוסף והאחרים, אף על פי שהיא אחת מהחולמים רק של הסִפרוּת הזאת, והיא עצמה כאן כחלום, חלום הסִפרוּת הבדויה, עם ההגיונות והשֹרעפים והשָֹפָה הבוראים אותה ומבודדים אותה, רק בהם, והיא מאירה בָּאוֹר היחיד המבודָד, בתוכם, כמעט כמו יוסף, היחיד, שייעוּדוֹ לא רק מה שאלהים יעד לו אלא גם ייעוד היופי, עם הדמיון המסוים של היופי שלו ושלה, הדמיון של מה שהוא תכונה טובה, מַעֲלָה, ודמיון הדברים שנִגְלוּ ליוסף בחלומותיו לדברים הנִגלים לה בחלומה, יחידוּתה, בדידוּתה ויגוֹנה. 
כאן, הרחק מאשת פוטיפר שבספר ״בראשית״, היא נוֹעֶדֶת לפנֵי המים ולעומקֵי הטִיט הכהים.                    
     


[״בסיפורנו ממלאים החלומות תפקיד מכריע: גיבור הסיפור חלם בו מעשי גדלות וילדות, ואנשים אחרים עתידים עוד לחלום בו...״
״היא חלמה איפוא...״, יוסף ואחיו, תומס מאן, עמ׳ 241, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.
״כשושנת האגם השֹחה על פני המים ומחייכת נוכח נשיקות השמש, בבלי דעת, שגבעולה הארוך מושרש בטיט המעמקים הכהים״, יוסף ואחיו, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי. ]    

     
[וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  לט,ח וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.  לט,ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.  לט,י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.  לט,יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת.  לט,יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  לט,יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  לט,יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל......  
 וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר.  לט,כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל....-   בראשית ]     
     



                                   

מתוך ״יוסף ואחיו״, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.           







יום שני, 4 במרץ 2019

דימוי בתוך נוֹף. וכומתת סייסים על הדשא.

הדימוי בתוך הנוֹף הזה, דימוי הטענות הידועות כל כך על יחסי אדם ארץ וטריטוריה, ובכל זאת, מראֵה האדם-הכִּסא-השמשיָה האדומה-המשולש בתוך הנוף מפתֶה את המחשבות. כמו דבורים הבאות אל פרחי השדה באות המחשבות אל המראֶה הזה, להגיע אל תוככי המראֶה
ולַתמונה, לַתמונה המצולמת של האדם-הכסא-השמשיה האדומה-המשולש, יש  זִכרונות מתמונות אחרות, מתמונות האמנות, משטחי הציורים, מהתבלטות האובייקטים של הציורים, מבידוד האובייקטים, מהפתעת הבידוד שלהם
ונדמה לי שאחד הזכרונות שלה הוא מהרישום "כומתת סייסים על הדשא" של יוזף בויס. כומתת הסייסים בתוך השטח הגדול וכל מה שהיא עושה שם, בכל השטח הזה רק היא, כמעט בכל העולם רק היא.
וכאילו טעיתי, כי יוזף בויס אמר שתוכן הרישומים שלו הוא שאלת החירוּת האנושית, גם אם כל מה שאתה רואה הוא כומתת סייסים על הדשא, ומה לאחיזת הטריטוריה של האדם-הכסא-השמשיה האדומה ולשאלת החירות האנושית של בויס, אבל הרי האדם-הכסא-השמשיה האדומה נראים בתוך הנוף כמעט כמו כומתת הסייסים בתוך העולם, שאין אחֵר לו.


                    

Martin de Lucas [" investigates relationships between individuals, the landscape and the territory" Aesthetica Magazine
  [.  
"Interested on the relationships between people and the territory of a planet, the Earth, that transcends us in age and about which we have a strange, and intense, sense of ownership." [ http://martindelucas.com/img/pdf/english.pdf       ]



 כומתת סייסים על הדשא, 1969 יוזף בויס

יום שני, 18 בפברואר 2019

יופי בַּסְּבַךְ. ["...המציא לו במקומו את האַיִל". תומס מאן]

ואם המציא לו אלֹהים את האַיִל במקום יצחק, ולא בגלל חסד, לא בגלל גדוּלת החֶסֶד שתיארה הסִפרוּת של תומס מאן, אפשר שהמציא לו אותו מפני שהוא, אלֹהים עצמו, ביקש את הקִרבה אל אברהם, אל חייו ומותו של אברהם, אבל גם את המרחק המסוים מחייו ומותו של אברהם, שיַרְאוּ לו חייו ומותו של האַיִל, וכל זה לא מפתיע מאד, שלא אברהם ביקש כאן את קִרְבַת אלֹהים בהעלאה לעולָה, אלא אלֹהים ביקש את קִרְבַת אברהם. ואפשר שבאמת זה היה העיקר. לשֵם הקִרבה אל חייו ומותו של אברהם היו כאן יצחק והאַיִל
אבל היופי של האַיִל בַּסבך, מה היה היופי הזה, כי בוודאי היה היופי שלו בסבך, ומה ליופי הזה ולחסד ההוא ולצורך של אלֹהים בקִרבה, כשהיופי הוא בגדר הלא-נתפשֹ, והנישֹא, ושהסיבות שלו לא ידועות, עד שהוא משֹאַת נפש,  ואפשר שהוא גם משֹאַת נפשו של אלֹהים, כי אלֹהים רצה כבר מזמן לראות את היָּפֶה, כשהצמיח מן האדמה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה בַּגן
וההעלאה לעולָה של האַיִל אחרי חזיון היופי, החזרה הזאת לקִרבה אל  החיים והמוות, היתה יכולה פתאֹם להיראות כמעט משנית, כי לא משֹאַת נפש.                

[מ"יוסף ואחיו", תומס מאן :"...היה בעיניו אלוהֵי התחוּסה והפסיחה, אשר אפילו במקרה המבול לא הלך עד הסוף ולא נגע בשורשי האנושות...תבונה וחיסה, שתיים אלה נראו לו ליוסף מחשבות אחיות ... ומן הסתם הן נקראות בשם משותף, הוא החסד. אלוהים ניסה את אברהם ועוררו להקרבת בנו, אבל אחר כך לא לקחו ממנו, אלא המציא לו במקומו את האַיִל,  ", מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.
  בראשית: " כב,יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. "  ]   

    


         
   
JOSEPH BEUYS LEONARDO CODICE MADRID PRINT
                                                   
     

יום שני, 11 בפברואר 2019

"וחסרון הידוּר – תועבה" [יוסף ואחיו. תומס מאן ]


וחסרון הידוּר תּוֹעֵבָה הוא למצרַיִם כמין השוואה לא שלמה של חסרון הידור אל כָּל-רֹעֵה צֹאן ולֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כי חסרון ההידור כבר משַנֶּה את כיווּנוֹ, לחתור בתוך הסִפרוּת גם אל עניין היופי וחסרון היופי, כמעט כמובן מאליו בתוך הסִפרוּת, ויוסף שֶלָּהּ, של הסִפרוּת, העומד בשַעַר ארץ מצרים, הוא בעצם העומד בשער הרחקַת חֲסַר-ההידוּר וחֲסַר-היופי, והדל, והמתרפט, והמִדְבָּרי והגבוּלי,   
ואפשר לדמות שיש במחשבותיו פתאֹם עניין יְפִי הִצטרפוּת ההידור וההִתרפטוּת, ויפִי הערעוּר של שניהם, וההשערה שמצרַיִם לא מכירים את יְפִי ההצטרפות והערעור, כי למד מאביו, בסִפרוּת הזאת, על מצרים ארץ תחתיות ויושביה אנשי השאוֹל, ויכול לתאר לו את השפעת השאוֹל על טיבו של ההידור, שיכול ההידור להיות נורא  בארץ השאול, בתחתיות ארץ שתיאר לו אביו, ב"מקום פולחן העבר, מנהגי תזנונים עם המוות ואטימות לב כלפי החטא". להיות נורא, ולא משתנֶה בתוך הזמן
ויכול גם לתאר לו שתועבת חסרון ההידור נהיית נוראה גם היא בתחתיוֹת ארץ ועָבָר, זרה לתקווה שבתוך הזמן. 
ובכל זאת, הרי הוא הולך אל ייעודו במצרים. הוא הנבחר, היחידי, מנושל מן הנורא ומן התקווה.    

[ואפשר גם לדמות שכתונת הפסים שנלקחה ממנו, בוודאי רק שאריוֹת הידוּרָהּ היו מנצנצות בה, והיה יכול לחשוב כשעמד בשער מצרים שאילו היתה אִתו היתה ניצבת בינו ובין הליכתו אל ייעודו. ]         

["... כי הדלוּת חשודה בעיניהם, וחסרון הידוּר תועבה" (יוסף ואחיו. תומס מאן. מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.)

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.  בראשית מו, לב.
וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם.  בראשית. מג, לב  ]                        


                  








Artist:

Max (Mopp) Oppenheimer

 (Austrian, 1885–1954)
Title:

Porträt Thomas Mann

 , 1930

          

                               
                  




יום שבת, 9 בפברואר 2019

מ"כרישום התקבצות העלים", הוצאת כרמל, 2011 :


מ"כרישום התקבצוּת העלים", הוצאת כרמל, 2011   :  

"לא אהבה, לא הקִרבה הנושנה שבין בני דודים, אלא מין התחייבות עמוקה, והחמלה, שאולי נוצרו יחד אתנו, בהיוולדנו, חשבה סמדר, ואולי קִרְבַת הדם, בכל זאת קִרְבַת הדם, שרק היא יכולה לזעזע כל כך, כשהיא משאירה אותו כה קרוב. וכמה זרה ההתנהגות שלו, כשהוא מבקש להיות קרוב כל כך ונשאר מרוחק, ונדמה שהוא מסתפק בקרבת הדם, שאין להפר אותה. 
וכמה ישנות ומשומשות המחשבות האלה שלה, החוזרות וצצות מדי פעם, היא חשבה,  וכבר אפשר להתבייש בגלל יושן המחשבות ובגלל הציפיה לאיזה רגש מצדו, ושוב, לפני כמה ימים, היא קיבלה ממנו מכתב שבו כתב לה על תולדותיו של איזה קרוב רחוק, שלא הכירה כלל, ועכשיו, בתוך ההיזכרוּת בכל זה ליד החלון בשמש הבוקר החורפית, שדרכו התבוננה בסיגליות שבשולי השביל, היא הרגישה שאסור לו לגזול ממנה את שארית שלוות הנפש שלה. 
ומה לה ולכל זה כשהסיגליות פורחות, חשבה, מה לה ולעיסוק בחקירת העבר שלהם, שבעיניו הוא הישועה שלו, כשהיא עצמה לא רוצה ישועה. 
היא לא תענה לו הפעם, חשבה, והוא בוודאי לא ישאל מדוע לא ענתה, כי אין לו עניין בסיבות שלה, הוא רק רוצה שיהיה לה שדה הראייה שלו,"