יופיוֹ ודיבוּרוֹ המִתפנק של יוסף כאן כתשוּבַת היופי וסימן הרַכּוּת והעדנה של הנער שב"מוות בוונציה", הנער עם מראֵה האֵל ומראֵה המחלה, הכמעט ענוגה, ונדמֶה ששני יצירֵי רוחו של תומס מאן אלה, נאצל עליהם היופי הכמעט נשגב, שהוא עצמו כבר תכלית, ונדמה ששני יצירי רוח אלה קיימים גם זה למען זה, ושהדיבור המתפנק נמצא שם למען שניהם.
אבל כשאני חוזרת מיצירי רוחו של תומס מאן אל יוסף שבספר "בראשית" אני יכולה לדמות שיש לו דיבור מתפנק, ושהדיבור המתפנק מביע את היכולת שלו להיות מצרי, את רַכּוּת היכולת, בלי החַיִץ האיום שבין היותו עִברי ובין היותו מצרי, כי בהיותו רך גם החיץ רַךְ, ושכל זה שייך ליופיו, כי מה ליופי הזה ולחלוקות העמים והארצות, כשהוא עצמו הזִיו הנוהֵר אליהם.
כמעט כתשוּבַת דְּמוּת הנער של "מוות בונציה" בדמות יוסף שב"יוסף ואחיו", יש מין תשובה הפוכה בַזמן של הדמות מ"יוסף ואחיו" ביוסף של ספר "בראשית". הדיבור המתפנק אצל יוסף של תומס מאן כמדרש, השָב אל יוסף של ספר "בראשית", ורואה בו את הדיבור הזה. בתוך זיו היופי.
["מדיבורו המתפנק", יוסף ואחיו, תומס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.]
["...ביופיו כליל השלמות של הנער, קלסתרו החיוור, הענוג, העטור תלתלי שיער שעינם כעין הדבש...". מוות בוונציה, תומס מאן, מגרמנית נילי מירסקי, הוצאת הקבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה.
"ניכר בעליל שחייו שלו עומדים בסימן של רכות ועדנה". מוות בוונציה, תומס מאן, מגרמנית נילי מירסקי, הוצאת הקבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה.]
מוות בונציה. תומס מאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה