וחסרון הידוּר תּוֹעֵבָה הוא למצרַיִם כמין השוואה לא שלמה של חסרון הידור אל כָּל-רֹעֵה צֹאן ולֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כי חסרון ההידור כבר משַנֶּה את כיווּנוֹ, לחתור בתוך הסִפרוּת גם אל עניין היופי וחסרון היופי, כמעט כמובן מאליו בתוך הסִפרוּת, ויוסף שֶלָּהּ, של הסִפרוּת, העומד בשַעַר ארץ מצרים, הוא בעצם העומד בשער הרחקַת חֲסַר-ההידוּר וחֲסַר-היופי, והדל, והמתרפט, והמִדְבָּרי והגבוּלי,
ואפשר לדמות שיש במחשבותיו פתאֹם עניין יְפִי הִצטרפוּת ההידור וההִתרפטוּת, ויפִי הערעוּר של שניהם, וההשערה שמצרַיִם לא מכירים את יְפִי ההצטרפות והערעור, כי למד מאביו, בסִפרוּת הזאת, על מצרים ארץ תחתיות ויושביה אנשי השאוֹל, ויכול לתאר לו את השפעת השאוֹל על טיבו של ההידור, שיכול ההידור להיות נורא בארץ השאול, בתחתיות ארץ שתיאר לו אביו, ב"מקום פולחן העבר, מנהגי תזנונים עם המוות ואטימות לב כלפי החטא". להיות נורא, ולא משתנֶה בתוך הזמן.
ויכול גם לתאר לו שתועבת חסרון ההידור נהיית נוראה גם היא בתחתיוֹת ארץ ועָבָר, זרה לתקווה שבתוך הזמן.
ובכל זאת, הרי הוא הולך אל ייעודו במצרים. הוא הנבחר, היחידי, מנושל מן הנורא ומן התקווה.
[ואפשר גם לדמות שכתונת הפסים שנלקחה ממנו, בוודאי רק שאריוֹת הידוּרָהּ היו מנצנצות בה, והיה יכול לחשוב כשעמד בשער מצרים שאילו היתה אִתו היתה ניצבת בינו ובין הליכתו אל ייעודו. ]
["... כי הדלוּת חשודה בעיניהם, וחסרון הידוּר – תועבה" (יוסף ואחיו. תומס מאן. מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.)
כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן. בראשית מו, לב.
וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. בראשית. מג, לב ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה