מ"כרישום התקבצוּת העלים", הוצאת כרמל, 2011 :
"לא אהבה, לא הקִרבה הנושנה שבין בני דודים, אלא מין התחייבות עמוקה, והחמלה, שאולי נוצרו יחד אתנו, בהיוולדנו, חשבה סמדר, ואולי קִרְבַת הדם, בכל זאת קִרְבַת הדם, שרק היא יכולה לזעזע כל כך, כשהיא משאירה אותו כה קרוב. וכמה זרה ההתנהגות שלו, כשהוא מבקש להיות קרוב כל כך ונשאר מרוחק, ונדמה שהוא מסתפק בקרבת הדם, שאין להפר אותה.
וכמה ישנות ומשומשות המחשבות האלה שלה, החוזרות וצצות מדי פעם, היא חשבה, וכבר אפשר להתבייש בגלל יושן המחשבות ובגלל הציפיה לאיזה רגש מצדו, ושוב, לפני כמה ימים, היא קיבלה ממנו מכתב שבו כתב לה על תולדותיו של איזה קרוב רחוק, שלא הכירה כלל, ועכשיו, בתוך ההיזכרוּת בכל זה ליד החלון בשמש הבוקר החורפית, שדרכו התבוננה בסיגליות שבשולי השביל, היא הרגישה שאסור לו לגזול ממנה את שארית שלוות הנפש שלה.
ומה לה ולכל זה כשהסיגליות פורחות, חשבה, מה לה ולעיסוק בחקירת העבר שלהם, שבעיניו הוא הישועה שלו, כשהיא עצמה לא רוצה ישועה.
היא לא תענה לו הפעם, חשבה, והוא בוודאי לא ישאל מדוע לא ענתה, כי אין לו עניין בסיבות שלה, הוא רק רוצה שיהיה לה שדה הראייה שלו,"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה