מתוך שיחות עם ישראל פיבקו

ובתחילת חודש אָב אַחֵר התחלנו את השיחה על הבּוּשָה כשקראנו בפרק א' של  איכה, ובאותו זמן, כשקראתי שוב על כותנות העור שעשה אלֹהים לאדם ולחוָה, חשבתי על כך שאלֹהים כיסה עור בעור, שהיה עור כעוֹרָם, שכיסה  את שִכבת העור החשופה שלהם. 

נזכרתי בסיפור "סקס ו/או מר מוריסון" כי קרול אמשווילר כתבה בו שבהצגה יומית של "פולחן האביב" של הבלט המלכותי, כשראתה את "החליפות העירומות" של הרקדנים, עלה בדעתה שהסתרת הגוף היא הסתרת כל הדברים הנפלאים שהיינו יכולים לראות, 

ובכל זאת, חשבתי, הסתרת הגוף העירום היא הסתרת הדבר הנמצא בעומק, בעומק הגוף, שהעור החשוף כל כך כמעט מראֶה אותו. עכשיו עלה בדעתי שהעֵירוֹם מראֶה את הפגם הנמצא תמיד, וכן, ש"החליפות העירומות" וכותנות העור שעשה אלֹהים, בזמן שהן מכסות את העור העירום הן גם מראות את תְּמוּנָתוֹ. 

חשבתי, האם ציורֵי עֵירוֹם מראים את מה שמראֶה העור העֵירוֹם, את הפָּגוּם, והיה נדמה לי שבציורֵי "אדם וחוה" של טיציאן ושל רוּבֶנס נראות הדמויות של אדם וחוה כמעט חסרות מגן, וכה שונות מסביבתן, וכמה מודגש הדבר דווקא בהימצאותן בין פרטֵי הצמחיָה הרבים וליד השועל הקטן מכוסה הפרווה הרובץ מאחוריהן. וכמעט באופן מופרז ומשונה, בציור של לוקאס קראנָך מ1526  נראות הדמויות החשופות העומדות מתחת לעץ הדעת כיצורים חדשים שעשייתם לא נשלמה, וגופיהם הדקים והמעט מפותלים כמעט מזכירים את גוף הנחש. 

אבל כמה מציורי העירום דווקא מנסים להַראות את היות הגוף עצמו שלם ואת חיוניות השרירים, הרְקמות וזרימת הדם, כמו ציור "אדם וחוה" של מיכלאנג'לו, שבו הגופים השריריים כמעט ואינם צריכים לחרוד מדבר. אולי שאיפת הציוּרים האלה אל היות הגופים האלה הנבראים היָפִים בתוך כל גוּפֵי העולם, גופֵי הנוף, הצמחים והאבנים. 

ועוד, מיכלאנג'לו, סזארי וציירים נוספים ציירו את אדם וחוה המגורשים מגן עדן כעירומים ואת המלאך המגָרש כלָבוש, אולי לא רק ברצונם לצייר את הגוף האנושי העירום, אלא גם ברצונם להראות את עירום אדם וחוה אל מול כל מה שבעירומוֹ אין בושה. אבל אולי, בעצם, הם ציירו את כותנות העור שעשה אלֹהים, שהיו דומות כל כך לעור של אדם ושל חוה, והמשיכו להזכיר לאדם ולחוה את הבושה. אולי בציורים האלה, גם בכותנות העור שלהם, כשהם נראים עירומים כל כך, הם לא יכולים לעמוד מול אלֹהים בלי הבושה. 

ואחרי כן, כשהמשכנו בשיחה על הבושה, אמר ישראל שראייתם של אדם וחוה את העירוֹם שלהם היא באופן מסוים גם ראיית העירוֹם של אלֹהים.        

    

                                     

                 Robert Mapplethorpe (1946-1989)  

Self-Portrait

"... מתחיל להתבונן אל גוויעתו ואל פקודת כל הארץ אשר נפקדה עליו," ["יוסף ואחיו"]

" בהשתוממוּת אנו רואים כי סיפור זה נוטה ומתקרב אל סופו....מתחיל להתבונן אל גוויעתו ואל פקודת כל הארץ אשר נפקדה עליו, כשם שעשה יעקב בהתקרב קצן של שבע עשרה השנים  ....מעולם לא התכוון להאריך ימים אחרי יעקב – או אולי רק במידה שתינתן לו היכולת לספר את מותו..." כתב תומס מאן לקראת סוף "יוסף ואֶחָיו" על המסופר בספר בראשית, כי ספר בראשית לא האריך את הסיפור אחרי מות יעקב, את תיאוּר חיי יוסף, ותומס מאן עצמו לא האריך כאן את הסיפור והתיאור, כאילו איחד כאן את סוף "יוסף ואֶחָיו" שלו עם סוף ספר בראשית. 

וכמו בספר בראשית כאילו התאחדו גם כאן תולדות יעקב ותולדות יוסף, או חיי יעקב וחיי יוסף, כי כבר היו כמתאחדים, מלכתחילה, ב"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה...", כאילו תולדות יעקב ותכלית חייו התאחדו עם תכלית חיי יוסף. והסיפור יָכֹל להגיע במהרה אל קִצּוֹ אחרי מות יעקב, אל "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם ,הוּא וּבֵית אָבִיו..." ואל מות יוסף. אחרי ההגעה אל התכלית. 

עכשיו, בסוף הקריאה, אני מתארת לי שתומס מאן, שלא האריך את תיאור חיי יוסף אחרי מות יעקב בסִפרוּת שלו, ראה מלכתחילה איך כמעט התאחדו תולדות חיי יעקב ותולדות חיי יוסף כבר ב"אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה..". מתמיהה וגם כמעט מובנת מאליה ידיעתו של תומס מאן הנפרשֹת כארץ רַבָּה.

  [מה אעשה עכשיו בלי תומס מאן. אלך אל הסיפורים הקצרים של טרומן קפוטה.] 

[בראשית:   אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן,, 

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוּות אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו... 

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.  נ,כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף.  נ,כד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם ]

["יוסף ואחיו", כרך ג' עמ' 319 : " בהשתוממות אנו רואים כי סיפור זה נוטה ומתקרב אל סופו.... מתחיל להתבונן אל גוויעתו ואל פקודת כל הארץ אשר נפקדה עליו, כשם שעשה יעקב בהתקרב קצן של שבע עשרה השנים  ....מעולם לא התכוון להאריך ימים אחרי יעקב – או אולי רק במידה שתינתן לו היכולת לספר את מותו..."   ספרית פועלים, מגרמנית מרדכי אבי שאול]

                                                 

דיוקן טרומן קפוטה. רישום.  

Truman Capote 1964, הגלריה הלאומית לפורטרט. וושינגטון.     

   

הוֹ, הם באים, [האחים באים למצרַיִם ב"יוסף ואחָיו"]

הוֹ, הם באים, לא נזהרים מפני הסכנה הרובצת בעלילה, התשוּקה שלה אל מין שֹיא דומה לשיא של רגש, וגם יוסף שכאן, אצל תומס מאן, נמשך כל כך אל השֹיא הזה, והכל מבולבל ומהופך בלבבו, מלא מהומה מחמת השמחה הסקרנות והפחד, אין לתארה, הן אחים הם, אחיו רוצחיו שהולכוּ אליו והכל בגלל חלומות, ודומה לחלום, 

וכמה תומס מאן עוד הגדיל והרחיב את שֹיא העלילה, להימשך על פני דפים רבים, כמו התמשכוּת התרגשוּת גדולה, אבל בעצם זה היה דומה מעט להרחבת שֹיא העלילה בספר בראשית, וכאילו תומס מאן ויוסף שלו עשו מה שספר בראשית "הרשה" להם לעשות, והרי גם ידעו כבר שספר בראשית הציל את העלילה המתרגשת כל-כך הזאת כשיוסף אמר לאחים "לא אתם שלחתם אותי הֵנָּה כי האלֹהים וַיְשִׂימֵנִי..." וכל כולה הוּבְלָה אז אל התכלית הזאת הגדולה, שהיא העיקר, 

 והם יצילו כך בדיוק את העלילה כאן, בספרוּת הזאת, והיא תהיה ככפויה על ידי אלֹהים, לא בשביל מַרְאוֹת הפגישה עם האחים ורגשוֹת השֹיא שלה, אלא בשביל היֵעוּד של יוסף ובשביל זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם דווקא במצרַיִם.         

    

["יוסף ואחיו" : "הם באים", שם הפרק שבו מגיעים אחי יוסף למצרים. 

"והן אחים הם, אחי. זה הדבר. הכל מבולבל ומהופך בלבבי...והוא מלא מהומה מחמת השמחה, הסקרנות והפחד, אין לתארה." כרך ג' עמ' 215. ספרית פועלים, מגרמנית מרדכי אבי שאול]

                                        

["בראשית": מה,ח"...לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."

וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  טו,ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה;

וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם;]

                                           

                

Heinrich Heuser

Porträt Thomas Mann, 1922

etching (Radierung.)

מִדְרָש אצל תומס מאן

השְפָּעַת "אסמים חדשים בכל מקום עד שיהיה מספרם ככוכבֵי השמַיִם" שלו כהשפעת מדרש, כי למה נזקק תומס מאן כאן ל"ככוכבֵי השמַיִם", למין תשוּבַת הדימוי דווקא באסמים, וכאילו ראה גם ב"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד.." של ספר "בראשית" את תשובת הדימויים.

כי תשוּבַת הדימויים שאמר אלֹהים לאברהם, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ , ואַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם, יכלה להיות כאן בעיניו תשוּבַת הקשר שבין הדימויים ובין "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם", שיוסף שמר דווקא בארץ מצרַיִם, כדי שבה יהיה זרעו של אברהם ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. 

וכל זה כמעט נהיר אצל תומס מאן, וכשהשיב ב"יוסף ואֶחָיו" את "ככוכבי השמים" דווקא לאסמים החדשים הרבים שיקים יוסף במצרים, כמעט הבהיר שיוסף, שעשה את מצרַיִם לארצו, יעשה את מצרַיִם לארץ להם, לזרעו של אברהם, שבה יַרְבֶּה אותו אלֹהים ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. 

במדרש של תומס מאן התערבבו מעשי אלֹהים ויוסף.      

  ["יוסף ואחיו":  "...לבנות אסמים חדשים בכל מקום עד שיהיה מספרם ככוכבי השמים"

"לקבוץ לחם בערי מסכנות כחול אשר על שפת הים,".  יוסף ואחיו, תומס מאן, כרך ג' עמ' 136, ספרית פועלים, מגרמנית מרדכי אבי שאול]

[ספר בראשית : וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  טו,ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה;

וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם;

כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם

.  מא,מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר]

                                           

Portrait of Thomas Mann – Lithograph by Eugen Spiro –

נָדְדָה עוד רוּחָהּ של אֶפִי בְּרִיסְט

נדדה עוד רוחה של אֶפִי בְּרִיסְט אל "יוסף ואֶחיו", אל הנערה נֶפרוּרע אשר מפקד בּוֹר-בית-הסוהר אהב בדמות אִמָהּ כשם שחזר ואהב בה את אִמהּ, והחל לכתוב על אהבת האם ובִתה סיפוּר שרוחות הסִפרוּת נושבות בו, וכבר נדמה שאסונה של אֶפִי בריסט יכֹל להיות גם בו, כי "יחסו של אדם אל נערה אשר כבר אל אִמהּ הוא נמשך ברגשי אהבה, יש בו מידה מסוימת של יסוד אבהי, ולפיכך מתעוררים כנגד קשר הנישואין עמה חששות פנימיים", החששות מן הכמעט מזוויע, וכאילו הוארה מין זוועה גם בנישואיה של אפי בריסט, מין זוועה כמעט מוסתרת ונראית בדברים מוסתרים אחרים, 

וכאילו גם טוני בודנברוק הופיעה לרגע ב"יוסף ואחיו", כי רוחה של אפי בריסט גם בה, בנעורים הנִלבבים שהוכרתו, בַּכמעט נורא שהתגלה, בבדידות האיומה, וכמעט לא מפתיעה הופעַת רוחות הסִפרוּת האלו, כי היא כתשוּבַת דברים אחרים אצל "יוסף ואחיו" של תומס מאן, ובור בית הסוהר שלו הוא מקום תחתיוֹת וגם מקום הִתמשכוּת הסִפרוּת ועִצבונה לרגע על אפי בריסט.               

["שיחסו של אדם אל נערה אשר כבר אל אִמהּ הוא נמשך ברגשי אהבה, יש בו מידה מסוימת של יסוד אבהי, ולפיכך מתעוררים כנגד קשר הנישואין עמה חששות פנימיים", יוסף ואחיו, תומס מאן, כרך ג', מגרמנית מרדכי אבי שאול, הוצאת ספרית פועלים, הקבוץ הארצי ]   

                             

אפי בריסט

                                           

                                     

דיברנו על גינוֹת הביתנים

דיברנו על גינוֹת הביתנים של בית החולים, והרי הן יכולות להרגיע מעט את נפשותיהם של הבאים אל בית החולים, והרי נדמה שנִשתלו בהן צמחיו האהובים של הגנן שלהן, לא בחוקיוּת המבנֶה אלא בחוקיוּת האהבה שלו, כאילו היו גינותיו שלו, כאילו שיח הוורדים האחד העדין שבאחת הגינות צומח בגינתו האחת שלו, ויקר כל כך ללִבּוֹ. 

דיברנו גם על שיח הוורדים האחד הזה שנהיָה יקר גם ללִבֵּנוּ, ושהיה מעורר געגועים גם בנו. 

אמרתי כמה נבהלתי כשהגעתי לפני כמה ימים לביקור הקבוע אצל ד"ר מ. אפרת בביתן היחידה הראומטולוגית ולא הכרתי את הביתן, שעכשיו היה שמו "פסיכיאטריה", ושלא ראיתי בו אדם מוכָר, וכמה הרגיעו אחרי כן את דעתי ואת נפשי צמחֵי הגינות, והרי הם עדיין עמדו שם, כיחידֵי נפשו של הגנן ששתל אותם. 

דיברנו מעט גם על ד"ר מ. אפרת, שביקרתי אצלה במשך השנים, ושסיפרה לי באחד הביקורים על ההִשתתפוּת של ראוּל דופי בניסויים הראשונים של הטיפול בקורטיזון, בבוסטון. היה נדמה לי אחרי כן, כשקראתי על הנסיעה של ראול דופי לבוסטון ועל השהייה שלו שם, שנהייתי קרובה כל כך אליו בגלל סִבלו וניסויֵי הקורטיזון וידידוּתוֹ עם ד"ר פרדי המבורגר שטיפל בו ושהיה צייר גם הוא, ובגלל כעֵין עִרבוּב של קלילוּת הציוּרים שלו ותקווֹת הקורטיזון.                  

                                   

    
                                      ראול דופי 

                                     Raoul Dufy

      

                                                 

                            

ראול דופי. דיוקן עצמי כאדם צעיר. 

Self Portrait Raoul Dufy1899

"...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". מתוך "חברת נעורי" של אליס מונרו. אינפורמציה בלב הסיפורים.

    

"...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". מתוך "חברת נעורי" של אליס מונרו.  אינפורמציה בלב הסיפוּרים.      

בכל זאת, האינפורמציה הרחבה כל כך היא בלב הסיפורים שלה, והיא לא רק תולדוֹת הדמויוֹת והמקומות אלא היא תולדוֹת הסיפורים עצמם וכמעט אין-סופם של הדברים המסופרים, וכמעט הנשימה האחידה של הסיפורים, או כמעט נִשְמָתָם, והיא משווה את כוחן של תולדות הדמויות והמקומות שבסיפורים לכוחן של התולדות שמחוץ לסיפורים. לא מפני שהסיפורים זקוקים לכוחן של אלו שמחוץ להם, אלא מפני שהם רוצים להאציל משהו על אלו שמחוץ להם, אלו שבמציאוּת שמחוץ להם. אולי משהו ממה שעושה כתיבת היסטוריה. 

אחר כך ההתנהגויוֹת הרגילות של סיפוּר קצר, ההִצטמצמוּת ההכרחית, הקריטית, של סיפור קצר. הסגנוֹן של סיפור קצר. גם בסוֹפֵי הסיפורים. הסוֹפִים המאירים את הסיפורים באור אחרון, כמעט גוֹרָלי. 

           

ושוב, סוף היומן של קפטן קוק, בשבת, שלושה עשר ביולי 1771:  "בשעה שלוש אחרי הצהרים עָגַנּוּ ב- Downs , ובמהרה אחר כך ירדתי אל החוף כדי לחזור ללונדון". 

מסירת העובדות האחרונות מזכירה את יופיוֹ של היומן כולו. 

["...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". חברת נעורי, אליס מונרו, תרגום אורטל אריכה, הוצאת מחברות לספרות]  

[

Friday, 12th. Winds at South-West, a fresh Gale, with which we run briskly up Channel. At 1/2 past 3 p.m. passed the Bill of Portland, and at 7 Peverell Point; at 6 a.m. passed Beachy head at the distance of 4 or 5 miles; at 10 Dungeness, at the distance of 2 miles, and at Noon we were abreast of Dover.

Saturday, 13th. At 3 o'clock in the P.M. anchor'd in the Downs, and soon after I landed in order to repair to London.

(Signed) JAMs COOK.

]

                         

Captain Cook's journal during his first voyage round the world made in HM bark ENDEAVOUR 1768 - 71

בסוף היומן: ״

Friday, 12th. Winds at South-West, a fresh Gale, with which we run briskly up Channel. At 1/2 past 3 p.m. passed the Bill of Portland, and at 7 Peverell Point; at 6 a.m. passed Beachy head at the distance of 4 or 5 miles; at 10 Dungeness, at the distance of 2 miles, and at Noon we were abreast of Dover.

Saturday, 13th. At 3 o'clock in the P.M. anchor'd in the Downs, and soon after I landed in order to repair to London.

״(Signed) JAMs COOK.