הוֹ, הם באים, לא נזהרים מפני הסכנה הרובצת בעלילה, התשוּקה שלה אל מין שֹיא דומה לשיא של רגש, וגם יוסף שכאן, אצל תומס מאן, נמשך כל כך אל השֹיא הזה, והכל מבולבל ומהופך בלבבו, מלא מהומה מחמת השמחה הסקרנות והפחד, אין לתארה, הן אחים הם, אחיו רוצחיו שהולכוּ אליו והכל בגלל חלומות, ודומה לחלום,
וכמה תומס מאן עוד הגדיל והרחיב את שֹיא העלילה, להימשך על פני דפים רבים, כמו התמשכוּת התרגשוּת גדולה, אבל בעצם זה היה דומה מעט להרחבת שֹיא העלילה בספר בראשית, וכאילו תומס מאן ויוסף שלו עשו מה שספר בראשית "הרשה" להם לעשות, והרי גם ידעו כבר שספר בראשית הציל את העלילה המתרגשת כל-כך הזאת כשיוסף אמר לאחים "לא אתם שלחתם אותי הֵנָּה כי האלֹהים וַיְשִׂימֵנִי..." וכל כולה הוּבְלָה אז אל התכלית הזאת הגדולה, שהיא העיקר,
והם יצילו כך בדיוק את העלילה כאן, בספרוּת הזאת, והיא תהיה ככפויה על ידי אלֹהים, לא בשביל מַרְאוֹת הפגישה עם האחים ורגשוֹת השֹיא שלה, אלא בשביל היֵעוּד של יוסף ובשביל זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם דווקא במצרַיִם.
["יוסף ואחיו" : "הם באים", שם הפרק שבו מגיעים אחי יוסף למצרים.
"והן אחים הם, אחי. זה הדבר. הכל מבולבל ומהופך בלבבי...והוא מלא מהומה מחמת השמחה, הסקרנות והפחד, אין לתארה." כרך ג' עמ' 215. ספרית פועלים, מגרמנית מרדכי אבי שאול]
["בראשית": מה,ח"...לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."
וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. טו,ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה;
וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם;]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה