הַסְּפָרִים. שַלְוַת זיכרונות האמנוּת בסִפְרֵי האמנוּת, שַלְוַת היצורים העצמאיים השטים בַזמן, מתנוצצים ומואפלים בזריחות ובאֲפֵלוֹת, יודעים ומדַמים, כעֵדִים וכחֶזיונות,
ושְלֵוִים עומדים הספרים, ואף על פי שיכול אסון להחריב אותם יש בהם גם זיכרונות העותקים הרבים שלהם כמין זיכרונות העתיד.
ועכשיו נדמה לי שגם הִתאספוּת השֵמוֹת הגדולה של היצירות מעניקה להם איזו שַלְוָה, כאילו שְֹפַת-שֵמוֹת שלמה שאין לה מחריב, שאין לה משמיד, ממשית באופן המופשט שלה, עצומה ביכולֶת ההגדרות שלה, ממלאה את סִפְרֵי האמנוּת, מבטיחה הפשטה לא נגמרת.
ואני חושבת על השמות הכתובים בספר CHINESE PAINTING AND CLLIGRAPHY, ״פריחת שזיף באור ירח״, ״ג׳נטלמן מביט במפל מים״, ״חליל הדיָג נשמע על האגם״, ״מִשְכָּנָם של הנִצחיים בנחלים ובהרים״, ועל הקיוּם המופשט אֶרֶך-הרוח שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה