כל כך משך את לִבי בימי ילדותי השם ״גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי״ שקרא המתרגם של ״Kidnapped״ של Robert Louis Stevenson ועכשיו חשבתי שהמתרגם בוודאי ראה בעינֵי רוחו את גניבת יוסף מארץ העִברים ואת מכירתו על ידי המדיינים, והֵד ״גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי״ שאמר יוסף נהיָה גם הֵד הצורה שאין לה נטיָה בזמן ובגוף [גֻּנֹּב], כהפשטה [לא תלויה בזמן ובגוף], והוא כהד תחילת השפה.
ובזמן המחשבות האלה הִגעתי שוב אל סוף ״האינקויזיטורים״ וסָטוּ מחשבותַי מן הסִפרוּת אל צַעַר היהודים, וכל הצער מימֵי נעורַי על האח דייגו וקִלקולו וכל צער הסִפרוּת הזאת על הקִלקוּל הזה ועל עניינֵי האמונה של האינקויזיטורים רחקו עכשיו מן המחשבות על הצער היהודי בעולם. והרי הסִפרוּת הזאת, הטובה, משפיעה על העולם, אבל היה נדמה לי עכשיו שהצער היהודי בעולם הוא כיֵשוּת גדולה, שצעקתהּ בכולו.
אבל חזרתי אל השפעת הסִפרוּת. הרי אני זקוקה לה כל כך.
״רושם רשוּמות ספרדי כותב שבמחצית ספטמבר שנת אלף ארבע מאות שמונים וחמש בשעה מאוחרת שלאחר הצהרים הגיע לעיירה וילה-ריאל אשר במנצ׳ה האב הנכבד האינקויזיטור הגדול, מלוּוה על ידי למעלה ממאתים חמישים פרשים ורגלים, נאמני האינקויזיציה הקדושה שנתכנו גם צבא כריסטוס...״ [האינקויזיטורים. תחילת פרק ראשון]
״ רושם הרשוּמות כותב שהאינקויזיטור הגדול האב תומאס טורקימדה יצא מוילה-ריאל ושם פעמיו אל טולידו... הוא שהה שם כשבוע ימים בנהלו את החקירה שמטרתה היתה לגלות את הקשר שהאב פדרו דה ארוואס נפל קרבן לו, והשיג בענין זה תוצאות חשובות״ [ האינקויזיטורים. תחילת פרק שני]
״החורף שבין אלף ארבע מאות שמונים וחמש לשמונים ושש היה חורף קשה ביותר...מיד עם תום החגיגות ביום דומיניקוס הקדוש מסילוס יצא הזוג המלכותי עם פמלית החצר למחנה המלחמה שליד מאלגה, ואילו האב הנכבד האינקויזיטור הגדול, על אף רצונו העז להגיע לרומא, שבה אמור היה לקבל מידי האפיפיור החדש, אינוקנטיוס השמיני, את כתב מינויו הרשמי...״ [האינקויזיטורים. תחילת פרק שלישי]
[הציטוטים מ״האינקויזיטורים״, יז׳י אנדז׳יבסקי, עם עובד, תרגם בנימין טנא]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה