יוֹמנסִפְרוּת 45. החוף הגורלי. ״בשנת 1787 השנה העשרים ושמונה למלכותו של המלך ג׳ורג׳ השלישי, שלחה הממשלה הבריטית צי ליישב את אוסטרליה.״
נדמה שהייתי צריכה לחזור אליו, ונדמה שראיתי שוב חוף גורלי, ולא שאלתי על סִפרוּת מתַעדת ועל סִפרוּת יפה כי רציתי שוב את יְפִי כתיבת עובדות רַבּוֹת עד שנדמה היה לי שהיא מתקרבת בשאיפותיה אל שאיפות האמנוּת, אל עולם גדול נהדר משלהּ. ושוב הפליאו אותי דברים רבים.
״...אֵילוּ יצורים דֶמוניים, אילו פארודיות על הנורמלי עלולה היבשת הדרומית להניב? ואילו קשיים תעמיד בפני יורד הים?...ואולי היתה ארץ דִמיונית זו שֹטנית, ונוֹפָהּ הזכיר את הגיהנום? השוניוּת המסתורית שבה יכלה להכיל כל פנטסיה שהיא; היא היתה הלא-מודע הגיאוגרפי. ולתפיסה זו נמצא הד עמוק ואירוני בדרך שבה מִהרו הבריטים להשיב לאוסטרליה את מעמדה הדֶמוני אחרי שהכלילו לבסוף את האוקיאנוס השקט בתחום המודעוּת האירופית...בכך שכבלו את פושעיהם על חוֹפָהּ היבש והחמים. היבשת נועדה להפוך ליבשת של חטא״, כתב רוברט יוז בפרק ״התת-מודע הגיאוגרפי״. ודימיתי לי שרוברט יוז, שהיה מבקר אמנוּת, רצה את הִתקרבוּת כתיבת העובדות ההִסטוריוֹת אל האמנוּת.
״מעונו החדש של הסֵבֶל נועד להיות ארץ ון דימן, הרחק בדרום. הפלישה האנגלית לארץ ון דימן היתה פרשה כושלת ועלובה על פי אמות המידה האימפריאליות הגבוהות. לא נערכו קרבות, כיבוש נאור, גיבורים, רווחים או שלל תרבותי. היא אך פתחה בור נוסף באפלה שבצדו השני של כדור-הארץ, חור קטן בעולם שגודלו כגודלה של אירלנד בקירוב. וזה בתורו יבלע אל קִרבו למעלה מ 65,000 אסירים ואסירות – ארבעה מבין כל עשרה בני אדם שהוגלו לאוסטרליה. לא ידוע כמה ילידים טסמניים מתו בתהליכי ההכנה שערכו הלבנים להקמת בור תחתיות זה...״ הוא כתב לקראת סוף הפרק ״שְנוֹת הרָעָב״.
עֻבְדּוֹת ספינוֹת הַתֹּפֶת תוארו בפרק ״המסע״ שבא אחריו, והמתחיל ב״לכן מצווה וקובע בית משפט זה, שתוּבַל על הים, אל מעבר לימים...לכל ימי חייךָ״.
[כשקראתי על שינוי השם ארץ ון דימן לטסמניה חשבתי מחשבות לא רציונליוֹת על ״מעמדהּ הדֶמוני״ שכתב יוז.
“The name was changed to Tasmania in 1856 to disassociate the island from its convict past and to honor its discoverer, Abel Tasman” Wikipedia,].
[הציטוטים מ״החוף הגורלי״, רוברט יוז, דביר, עמ׳ 78, 165, 175, מאנגלית עדי גינצבורג-הירש]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה