כן, חזרתי אל ״השתקפויות בעין זהב״, ורַבּוֹת חֲזָרוֹתַי, ודחופות, גם אל הסירנות המכשְפות את כל בני האדם, תכשפנה אותם בשירתן הזכה, ושסביבן ערימה גדולה של עצמות, בני אדם נמקים, ולא הניחו לי המִלים רווי דעת, כי חשבתי על דעת בשיר, על דעת באמנוּת, וכמה מטרידה ומחרידה ערימה גדולה של עצמות סביב הסירנות והדעת, חשבתי, ודימיתי לי לרגע כמין ערימה גדולה של עצמות רובצת בפֶתַח הדעת באמנוּת.
וכשהסירנות תכשפנה את בני האדם בשירתן הזכה האם לא תכשפנה אותם גם בדעת, חשבתי, והאם קירקה האומרת לאודיסאוס ״אדם כי יקרב אליהן באין-דעת וישמע את קולן, לא יקבלו עוד אשתו וילדיו הקטנים את פניו בשובו הביתה...״ היא לא כאומרת לו מוֹת תָּמוּת, ואין כאן לֹא מוֹת תְּמֻתוּן.
ויצירת הסִפרוּת ״השתקפויות בעין זהב״ חייבת להטריד [ואולי להחריד], כי דַּעַת האמנוּת בה, היא ב״קורים דברים, אבל אז הם חוזרים ונשנים״, והיא בעלילַת המִקרים הקורים, והיא בכמעט תיאור סוף העלילה [״במתקן דרומי אחד בוצע רצח לפני כמה שנים״] בתחילתה, והיא בכמעט גְּזֵרָה בסיפור, ובמין רטט-העתיד-לקרות, וברטט-הֲזָיוֹת ובטווס במין צבע ירוק מחריד, ובהֶרֶג הידוע בסוף הסיפור.
ולרגע היה נדמה לי שהאמנוּת מכשפת את בני האדם, והיה נדמה לי ששירתן הזַכָּה של הסירנות מראָה את גודֶל כיסופיה של האמנוּת.
ויֶשְנָה, כמובן, דעת התרגוּם.
״...עונג יסב לו השיר ואחר יפליג רווי דעת״, משירַת הסירנות לאודיסאוס, ״אודיסיאה״, עמ׳ 212, תרגם אברהם ארואטי
״המכשפות את כל בני האדם...תכשפנה אותו בשירתן הזכה, וסביבן ערימה גדולה של עצמות, בני אדם נמקים, ועור עליהן הולך ומצמיק״ אודיסיאה״, עמ׳ 208 תרגם אברהם ארואטי
הציטוטים מ״השתקפויות בעין זהב״, קארסון מקאלרס, עמ׳ 9, 10, תרגמה ענת עינהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה