לרגע היה נדמה לי שלסיפור הקצר ״מוות ביער״ יש צורך במין אמת כוללת גדולה ב״היא היתה אִשה זקנה...בכל הכפרים והעיירות הקטנות אפשר לראות נשים זקנות כאלו, אך איש אינו יודע עליהן דבר...״, אבל האמירה המכלילה, חשבתי, אינה נועדת להראות את דמות האִשה הזקנה הזאת כביטוי אמת המצב האנושי [או כסמל], אלא דווקא להראות את הדמות המסוימת הזאת, גריימס, כנהיית נבדלת, היא עצמה, כְּמַה שיהיה בנפשו של הסיפור הקצר, בפְנִימוֹ, מין יְצוּר יפה עצמאי מטריד מתבהר ומתעמעם מרומֵם כמעט אל הלא נִתפשֹ [כמו בריצת הכלבים] וחוזר בו גמור ולא גמור כאילו קצר מדי בשביל כל אלה ובכל זאת מִתמלא בהם.
וב״האִשה האחרת״. הסיפוּר הפנימי על האִשה האחרת כמו לקוח מיצירות סִפרוּת אחרות, חשבתי, כך הוא נהיֶה כמין אמת גדולה שהסיפור מקבל אותה אליו כמעט כגְמוּרָה, אבל הרי היא גם האמת הלא גמורה הרחוקה, אמת אי-ההשָֹגָה של האמנוּת. ואף על פי שהסיפור הפנימי על האִשה האחרת כאילו מקבל את גדולתו מדִמיונו ליצירות סִפרוּת אחרות הוא תלוי בסיפור הקצר שבתוכו הוא נמצא, שאין לו עניין בעלילה מתפתחת, אלא במין רושֶם נשאר. כך, סיפור האִשה האחרת וגם סיפור האירוסין והנישואים הם כרושֶם נִשאר, חשבתי. שוב, חשבתי, הנה היְצוּר העצמאי היפה המטריד המִתבהר ומִתעמעם הגמור ולא גמור המגיע עד יכולתוֹ להיות כרושֶם נִשאר.
[ואולי בהשפעת מחשבותַי על רישוּם חשבתי על רושֶם נִשְאָר כמין עיקר של הסיפורים הקצרים של שרווד אנדרסון כאן, אבל לא, הרי לא ראיתי כאן דבר דומה לרישוּם אלא את הדברים המתקרבים ומתרחקים המופיעים ולא מופיעים הכמעט מוסברים ומוכחשים, כרעיון מתבהר ונעלם בתוך חֻמְרַת הסיפוּר הקצר הידועה]
״רצים בדממה בקרחת היער, מתחת...הם יצרו תמונה מוזרה...״
״יתכן שריצת הכלבים היתה טקס מוות.״
״פעם ביער אילינוי, בליל חורף אחר, ראיתי להקת כלבים נוהגת בדיוק אותו דבר. הכלבים המתינו למותי...״ [מוות ביער. עמ׳ 59, 60, 61]
״הוא התחיל לספר לי את הסיפור שאני מתכוון לכתוב.״ [האשה האחרת. עמ׳ 73]
[כל הציטוטים מ״האשה האחרת״, שרווד אנדרסון, הוצאת נהר, תרגמה מאנגלית סמדר גונן]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה