זִכְרוֹן אמנוּת 12
מה לי הנבירה הזאת עכשיו ברישוּמים של אביבה אורי, הרי אינם מרעידים עוד את נפשי, הרי אינם כרֹשֶם שרוי תמיד בקצוֵי העולם, אלא, איזו מחשבה על הזעקות שבהם מטרידה אותי, והרי אין יתרון לזעקות, אני חושבת, אלא נדמה לי שזעקות הרישוּמים של אביבה אורי הן כזעקות המוּסָר המְיַסֵּר, כי המוסר תמיד מְיַסֵּר, וכאילו שואפים הרישומים האלה אל המוסר המְיַסֵּר של העולם.
כן, הנבירה עכשיו היא אל זִכְרוֹן השאיפה אל ההבעה החזקה המיַסרת.
וגם לְאמנוּת לא-זועקת עכשווית אין יתרון, אני חושבת, אלא היא אומרת אני מַכירה את המציאוּת, אני מכירה את העולם, אני מראָה לַמציאוּת את המציאוּת ולָעולם את העולם, והיא קוראת אל המציאוּת ואל העולם ורוצָה שישמעו אותה, וקריאוֹת וציוּצים רַבִּים בַמציאוּת ובעולם הלא-מתוקנים.
ואין לי כוח עכשיו להוכיח את הדברים האלה, והם רק הרהורים, רק כציפור מצייץ ברֹאשי.
 |
| מי המנצחים ומי המנוצחים. אביבה אורי |
 |
| אביבה אורי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה