הפעם חשבתי על ״מיכאל קולהאס״. חשבתי על סִפרוּת שאינה כטרגדיה המתארת גורל, אבל היא סִפרוּת גורלית, היא קובעת מִתחילתה את סופהּ, היא לא סִפרוּת ״מתפנקת״ שדמויותיה גוררות אותה ברצונותיהן, אלא היא הקובעת, היא הגורל של דמויותיה. וקצת כמו ידיעת המקהלה בטרגדיה ידיעתה שלה.
ראיתי הפעם את גורליוּת הסִפרוּת ב״מיכאל קולהאס״, ב״ללא תקנה״ וגם ב״אפי בריסט״, כי נקבעו ב״אפי בריסט״ מִתחילה האָסוּר, המפחיד, המחריד, וכל עליצוּת הנעוּרים שנקבעה גם היא, לא תתַקן אותם, לא תרַפֵּא.
אחרי כן נמשכתי שוב אל טוני בודנברוק ואל אסוֹנָהּ, שגם בתחילתם מין ידיעה, וגם ידיעה על אפי בריסט יש בהם. ״אני אינשא לסוחר, כמובן, אמרה...אני חייבת זאת למשפחה ולפירמה, הוסיפה בכובד ראש, כן, עוד תראינה, כך אעשה.״, ״ילדתי היקרה, פתח הקונסול...מר בנדיקס גרינליך...הלך לבו שבי אחר בִתנו, והוא מבקש את ידה בכל הכבוד הראוי. מה אומרת על כך ילדתנו הטובה?״, ״מה רוצה ממני האיש הזה, מה עשיתי לו, והיא פרצה בבכי.״ (בית בודנברוק, תומאס מאן, כרך ראשון, עמ׳82 , 95, 96, תרגמה מגרמנית נילי מירסקי)
וחזרתי גם לראות את הידיעה מן ההתחלה ב״יוסף ואחָיו״ של תומאס מאן, כי כמובן גדולה הידיעה כאן, ובה תשוּבַת הדברים שבספר בראשית ותשובת הדברים של הסִפרוּת עצמה.
״לבה של הרוזנת, שחונכה על ידי ההרנהוטים ואף היתה רגשנית מטבע ברייתה, ניבא לה רעות לנוכח השינוי...״, ״...קינה מאולמות רמים, שמעתי ביבבה..., כן, הלמוט, כך זה נגמר״. ללא תקנה, תיאודור פונטנה, עמ׳ 8,9, תרגם מגרמנית רועי כנען, הוצאת אפרוח.
״סמוך למחצית המאה השש עשרה חי על גדות נהר האוול איש סוחר בסוסים ושמו מיכאל קולהאס, ובנו של מורה היה, והוא מן הכשרים שבדורו ומן המקולקלים שבו כאחד״. מיכאל קולהאס, היינריך פון קלייסט, עמ׳ 5, תרגם מגרמנית מאיר הרטינר. ובתרגום של ישראל זרחי: ״...בנו של מורה בית-ספר ואחד האנשים הישרים והאיומים כאחד בדורו״.
״הלוא כמעט יכול היה להיות אבי״, ״הוא כה חביב, וכה טוב אלי, כה סלחני...אבל...אני מפחדת מפניו״. אפי בריסט, תיאודור פונטאנה, עמ׳ 13, 32, תרגמה מגרמנית נילי מירסקי.
״עמוקה באר העבר. האם לא מן הראוי שנכנה אותה אין חקר?״, ״ויעקב מצא עוד עידוד לעצמו במסורת אבות ובמושגים השוררים בשבטו על חוסר כיבוש היצר של אלֹהים עצמו, על הפכפכות רוחו בענייני רגש ובעניינים של ייחוד אהבתו, דרך הבחירה ומתן הבכורה על ידי אל עליון, בלא זכויות, או על כל פנים למעלה מזכויותיו של הנבחר...״. יוסף ואחיו, תומאס מאן, כרך א׳, עמ׳ 9, 57, תרגם מגרמנית מרדכי אבי שאול, ספרית פועלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה