ונדמה שאנחנו יכולים לראות את תופעת יְגֵעוּת כל הדברים, תופעת עייפוּתם ונִלְאוּתָם וחולשתם, אבל איננו יכולים לתפוש אותה לגמרי, להשיג אותה לגמרי, ובעצם, מה שנראֶה לכאורה בבהירות לא לגמרי נראֶה לנו.
והרי ב״כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים״ גם הבּריאה יְגֵעָה וכל מה שאחריה יָגֵעַ, אבל הבריאה עומדת, נוכחת, לא מסתורית, וכש״יְגֵעִים״ מוסיף לה ממד של אי-בהירוּת, יש אי-ידיעה ואי-יכולת בנו, המִסתכלים.
[״וִיגֵעִים הַדְּבָרִים וַאֲרֻכִּים״ כתב ביאליק בשיר ״כוכבים מציצים וכבים״, וכאילו נמשכת יְגֵעוּת הדברים מקֹהלת עד ״ויגעים הדברים וארוכים״, כאילו אל ידיעה ארוכה של השיר, אבל גם אל אשליית השיר.]
[קהלת(ח) (ח) כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ:]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה