אי-רצון לראות כי טוב [2]
ההִתנגדוּת לְסיפוּר-עלילה בַסיפוּר הקצר היא מן התֹּהוּ שלו, שאין בו המַיִם המובדלים והיָמים וסֵדֶר היָמים וסוֹפֵיהם והתוֹלָדות, והיא אי-הרצון בעלילוֹת דברים גמורים, ואי-הרצון לראות כי טוב,
והסיפור הקצר עצמו נמשך אל התֹּהוּ, הרובץ שם תמיד, ונחרד בגלל התֹּהוּ כאילו שם גם האַיִן, וגם נמשך אל סיפוּר העלילה הגמור, אל התולָדות השלמות הגמורות, ולפעמים נחרד גם בגללם, כי הם עלולים להיות חורבנו, ותמיד הוא נִרעד על סִפֵּי התֹּהוּ והעלילוֹת הגמורות, על סִפֵּי המַיִם הלא מובדלים והמים המובדלים.
ואני, הנמשכת אליו כל כך, בעצם נמשכת אל הרַעַד הזה שלו.
נדמה לי שגם עריכת הסיפוּרים שלי עכשיו נִרעדת על סִפֵּי הגמוּר והלא גמוּר ועל סִפֵּי גָּוֶן של סִפרוּת וצורך במלוא הסִפרוּת בעת שהיא דנה את הסיפוּרים וגם את הדין שלהם עצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה