כי ״סוֹבֵ֤ב סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ״, כאילו בלי מטרה ובכל זאת עם מטרת צפון ודרום ותנועה כל הזמן, ויש תְּהִיָה על הדבר העומד, על הארץ לעולם עומדת, והתנועה היא דבר רחב יותר מהארץ, ו״הולך״ כאן אַחֵר מזה של דור הולך, עם זמן נרחב בלי תקופות, זמן בלי התחלה וסוף, זמן מזוקק, טהור. וכמו אין-תכלית בו ודווקא אין-תכלית הוא בעל משמעות כאן, כי הזמן המזוקק הזה הוא כבר כמעט אין סוף. הכי קרוב לאין סוף.
וראינו ב״כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א״ את ההליכה אצל קֹהלת הזוכרת את ההִתהלכוּת של אלֹהים בגן עדן ואת ממד הזמן מאז, ואת התבוננוּת הנחלים על הים כהתבוננות על החיים, ואת זרימת זמן אל מקום לא-מקום, שהוא כמו חיים ומוות יחד, ואחרי כן את הליכת המדרש אל ראִיית הַיָּם כשְאוֹל, וראינו שקֹהלת לא מצפה כאן שהנחלים ימלאו את תהום הים, וישראל אמר יש ב״כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם״ עצב של החיים.
[קהלת: (ו) הוֹלֵךְ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ:
(ז) כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת:]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה