נהדרים התְּאָרִים ב״איליאדה״ וב״אודיסיאה״ [״הדומֶה לאלים״, ״הנהדר״, ״ארורֵי-השם״ והאחרים], אינם שוֹעִים אל טענַת ״ Show, Don’t Tell הַרְאוּ, אַל תגידו״ בסִפרוּת [האם הטענה פונה גם אליהם?], הם אמירה, הגדָה, מִלּוֹת-עֻבְדוֹת-היצירה, דְּבָרָהּ וטענתהּ של היצירה, בלִבָּהּ החזק של היצירה.
[האַכַיִים מהירֵי-המבט, אגממנון המושל במרחבים, אודיסאוס הנהדר, ספינות קמורות-החרטום, אתֶנה אפורַת העין, כְרִיסֵאיס יפת-הלחיים, אֶאוֹס הרעננה ורודת-האצבעות, האַכַיִים ארוכי-השער, ספינתו השחורה יפת-ספסלֵי-החותרים, אודיסאוס האלוהי, אֶוּריאֵלוֹס האדם השווה לאל, מנלאוס היקר-לאָרֶס, מנלאוס הטוב, בני-האכיים ארורֵי-השם, נשֵי טרויה יְפות-התלתלים, אריניס הצועדת-בעלטה, בני תמותה מרֵי-נפש, עיר הטרויאנים רחבת-הדרכים (מן התרגום של אברהם ארואטי)]
ומושכים את לִבי גם לא-שועים אחרים, מַגידים-אומרים [״בת-לוויה הרחוקה כמותָהּ משְלֵמוּת״, ״פנים נעימים חסרֵי-עניין״, ״הנערה הרַכָּה שבעולם״, ״באפֵלה המדַכֵּאת״ (הנרי ג׳יימס)]
 |
איליאדה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה