עוד משהו על הספרים החדשים והישנים הפתוחים תמיד אצל תומס מאן. "בהשתוממות אנו רואים כי סיפור זה נוטה ומתקרב אל סופו – מי היה מעלה על דעתו שייתכן ויידל אי פעם ויגיע אל סופו. אבל בעיקרו הן לא יחול בו הקץ .... בצו התבונה הוא אנוס לקבוע לעצמו נעילה, מאחר שאין לו קץ. כי מעשה הנעילה מעשה של תבונה הוא נוכח האין סוף, לקיים מה שנאמר: אוטם שפתיו – נבון", כתב תומס מאן לקראת סוף "יוסף ואחיו". כאילו יכול היה לתור בהם תמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה