כמין חריגה, כמעט בהתחלה, "חזיתָ איש מהיר במלאכתו", לא עיסוק בתוכן הפסוק שבשיר השירים אלא במי שכתב את שיר השירים. כי אין בשיר השירים הזכרַת אלֹהים, אין בו נבואה, אמר ישראל, והמדרש רוצה ליחס את שיר השירים לנבואה, ומנסה לקשר בינו ובין הפסוק בספר משלי, של שלמה, ספר שמוזכר בו מי שאלהים התגלה לו.
התחלנו כך לקרוא ב"שיר השירים רבה", וניסינו לראות את הסיבות ואת הכוונות של ההתחלה. והופיעו כבר רוחות עדינות של סתיו, כאילו התחילה עוד עונת שיחות.
האם שיר השירים רוצה לומר ששלמה הוא משורר, שהוא כמעט הפוך ממלך, שמבדל את העם מעמים אחרים, אמר ישראל, וכך, המדרש לא מתחיל בדיון על משמעות הכתוב אלא על משמעות הכותב, שלמה. המדרש שואל למה שלמה כותב את שיר השירים ולא מה הוא כותב. ולמה זכה שלמה ששיר השירים יכנס לתנ"ך.
ועל השאלה מה יש בשלמה ששיר השירים שייך לו עונה המדרש "חזיתָ איש מהיר...", כלומר, שלמה מייצג את האיש העושה במהירות במלאכה, ומיד המדרש מקביל אותו ליוסף, שהוא כמעט מלך עברי ראשון, אבל לא בארץ ישראל, ושעליו נכתב "ויבֹא הביתה לעשות מלאכתו", וזה המקרה עם אשת פוטיפר. כי פוטיפר סריס המלך, ואשת פוטיפר רוצה אם כך זרע מיוסף, אמר ישראל, ומלאכתו של יוסף היא עם אשת פוטיפר. הוא בא לפגוש אותה.
והמדרש אומר "יום ניבול וזבול היה...", יום ניבול הפה ומקום הקודֶש, שהוא יום עבודה זרה של מצרים, וכאן הוא יום של תיאטרון, של גורל, ושל נילוס. והלכו כולם לראות, אומר המדרש, אבל בעצם לא כולם, כי אשת פוטיפר לא הלכה, ויוסף נכנס לחשוב חשבונותיו של רבו, ורבו הוא פוטיפר, וחשבונותיו של יוסף הם עם אשת פוטיפר.
וקושר כך המדרש את "חזיתָ איש מהיר" לאהבה [או לתשוקה], שכאן היא של יוסף, ושהיא נושא שיר השירים. והאהבה של יוסף מפתיעה, כי יוסף הולך אליה ובורח ממנה, ובעיני המדרש כל שיר השירים הוא עיסוק באהבה מהירה, חזקה ולא חזקה בעת ובעונה אחת. ודרך יוסף המשתוקק והבורח המדרש מבקר את האהבה של שיר השירים, אמר ישראל, וזאת גם בקורת על שלמה כי דמותו היא כזאת. מה שיירָאה עוד בהמשך המדרש.
חשבתי על יוסף של תומס מאן שאמר למפקד בית הסוהר "אני הוא", ועל השִכְחָה החולמנית של מפקד בית הסוהר. "שכחה חולמנית זו נגרמה במקצת על ידי העובדה שזה העומד לפניו היה יפה-המראה שבכל הגברים בני כ"ז אשר בשתי הארצות. היופי – מטבע רב רושם הוא. מין מָגוֹר קל הוא מעורר, חוק ולא יעבור גם בנשמה השלווה ביותר, אשר מידת בהלות רחוקה ממנה בדרך כלל, והוא מסוגל לעלֵה עד לתחום ההזייה את טעמה של התשובה 'אני הוא' שהושמעה בחיוך רציני". [יוסף ואחיו. כרך ג', עמ' 29. מגרמנית: מרדכי אבי שאול].
כי יְפִי-המראֶה ו"אני הוא" מצרפים כאן את השפעתם.
["(א) שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה:(ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
א [א] שיר השירים, זה שאמר הכתוב על ידי שלמה (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים, חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף דכתיב ביה (בראשית לט) ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר יום ניבול וזבול היה יום טיאטרון היה ור' נחמיה אומר יום טיאטרון של נילוס היה והלכו כולם לראות והוא נכנס למלאכתו לחשוב חשבונותיו של רבו,"]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה