בשיחה שלנו על חזי לסקלי דיברנו רק קצת על ההשפעה של השירה של פאול צלאן על השירה של חזי לסקלי, והרי היא היתה כה ברורה בעינינו עד שכמעט לא היינו צריכות לדבר עליה, אבל היינו צריכות לדבר על היופי שבגילויֵי השירה של צלאן בתוך זו של חזי לסקלי.
כמובן, גם בגילויים אחרים של יצירות אמנוּת בתוך יצירות אמנוּת אחרות או בהִתמשכוּתָן זו אל זו ראינו את היופי הזה, אבל רצינו לחשוב דווקא על הדמיון המסוים של גילויֵי שירת צלאן בשירת חזי לסקלי לגילויי הצמחים בתוך צמחים אחרים - לגילויי האיריסים בתוך סייפנֵי התבואה העדינים, לגילויי הנוריות והכלניות בתוך הדמומיוֹת. כך נהיו בעינינו גילויי השירה האחת באחרת כגילויי הטבע. משפחות, מינים וזַנים חייבו את הצמחים ואת היצירות להתגלות שוב. יכולנו לראות כך את הופעת בֹּהַק הנוריות בדמומיות, את מראֵה עֲלֵי הכותרת של פִּרְחֵי הַזַּיִת הלבנים הקטנים בפרחי היסמין, את גילוי "... יש/ אבן בַמים ומעגל/ומעל לַמַּיִם מִלָּה/המקיפה את האבן במעגל" של פאול צלאן בשירת חזי לסקלי.
לא הבנו לגמרי את היופי שבהִתגלויות, אבל רִגשותינו סמכו על חובתן של ההִתגלויות להופיע שוב ושוב.
עכשיו, בזמן השיחות עם ישראל על "מאמר על עניין צורֶך הצִמְצוּם" נדמה לי שהייתי צריכה לכתוב גם על אפשרויוֹת-ההִתגלויוֹת ועל ההִתגלויוֹת הממשיוֹת, ועל דַקּוּת האפשרויוֹת, ועל השבריריוּת המסוימת של אלו הממשיוֹת, התלויות בַּקיוּם על בלימה של העולם.
["אגרטל: אני חור מקֻשט/ ידידו של/ השֻלחן שהוא בּוֹר מֻסוֶה/אשר לתוכו אנו משליכים את מזונותינו וחפצינו המנֻמָּסים./לטוּליפּ האָדֹם שֹפה משלו./לטוליפ הלבן שֹפה משלו./לטוליפ הסגֹל שֹפה משלו..." מתוך "חורים וידיות. פואמה". חזי לסקלי].
[הציטוט משירת צלאן הוא מתוך "שמעתי אומרים" בתרגום שמעון זנדבנק]
[ איריס, משפחת האירוסיים. סיפן התבואה, משפחת האירוסיים. מגדיר הצמחים של זהרי מתאר את פרחי האיריס כנכונים ואת עליו כדמויי סרגל או כדמויי חרב. פרחי סיפן התבואה אינם נכונים כמו פרחי האיריס, והצמחים כולם נראים קצת כצלליות עדינות בשדות התבואה, אבל הם נושאים את השם המבטא את מראֵה החרב].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה