מִדְרָש אצל תומס מאן

השְפָּעַת "אסמים חדשים בכל מקום עד שיהיה מספרם ככוכבֵי השמַיִם" שלו כהשפעת מדרש, כי למה נזקק תומס מאן כאן ל"ככוכבֵי השמַיִם", למין תשוּבַת הדימוי דווקא באסמים, וכאילו ראה גם ב"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד.." של ספר "בראשית" את תשובת הדימויים.

כי תשוּבַת הדימויים שאמר אלֹהים לאברהם, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ , ואַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם, יכלה להיות כאן בעיניו תשוּבַת הקשר שבין הדימויים ובין "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם", שיוסף שמר דווקא בארץ מצרַיִם, כדי שבה יהיה זרעו של אברהם ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. 

וכל זה כמעט נהיר אצל תומס מאן, וכשהשיב ב"יוסף ואֶחָיו" את "ככוכבי השמים" דווקא לאסמים החדשים הרבים שיקים יוסף במצרים, כמעט הבהיר שיוסף, שעשה את מצרַיִם לארצו, יעשה את מצרַיִם לארץ להם, לזרעו של אברהם, שבה יַרְבֶּה אותו אלֹהים ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. 

במדרש של תומס מאן התערבבו מעשי אלֹהים ויוסף.      

  ["יוסף ואחיו":  "...לבנות אסמים חדשים בכל מקום עד שיהיה מספרם ככוכבי השמים"

"לקבוץ לחם בערי מסכנות כחול אשר על שפת הים,".  יוסף ואחיו, תומס מאן, כרך ג' עמ' 136, ספרית פועלים, מגרמנית מרדכי אבי שאול]

[ספר בראשית : וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  טו,ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה;

וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם;

כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם

.  מא,מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר]

                                           

Portrait of Thomas Mann – Lithograph by Eugen Spiro –

נָדְדָה עוד רוּחָהּ של אֶפִי בְּרִיסְט

נדדה עוד רוחה של אֶפִי בְּרִיסְט אל "יוסף ואֶחיו", אל הנערה נֶפרוּרע אשר מפקד בּוֹר-בית-הסוהר אהב בדמות אִמָהּ כשם שחזר ואהב בה את אִמהּ, והחל לכתוב על אהבת האם ובִתה סיפוּר שרוחות הסִפרוּת נושבות בו, וכבר נדמה שאסונה של אֶפִי בריסט יכֹל להיות גם בו, כי "יחסו של אדם אל נערה אשר כבר אל אִמהּ הוא נמשך ברגשי אהבה, יש בו מידה מסוימת של יסוד אבהי, ולפיכך מתעוררים כנגד קשר הנישואין עמה חששות פנימיים", החששות מן הכמעט מזוויע, וכאילו הוארה מין זוועה גם בנישואיה של אפי בריסט, מין זוועה כמעט מוסתרת ונראית בדברים מוסתרים אחרים, 

וכאילו גם טוני בודנברוק הופיעה לרגע ב"יוסף ואחיו", כי רוחה של אפי בריסט גם בה, בנעורים הנִלבבים שהוכרתו, בַּכמעט נורא שהתגלה, בבדידות האיומה, וכמעט לא מפתיעה הופעַת רוחות הסִפרוּת האלו, כי היא כתשוּבַת דברים אחרים אצל "יוסף ואחיו" של תומס מאן, ובור בית הסוהר שלו הוא מקום תחתיוֹת וגם מקום הִתמשכוּת הסִפרוּת ועִצבונה לרגע על אפי בריסט.               

["שיחסו של אדם אל נערה אשר כבר אל אִמהּ הוא נמשך ברגשי אהבה, יש בו מידה מסוימת של יסוד אבהי, ולפיכך מתעוררים כנגד קשר הנישואין עמה חששות פנימיים", יוסף ואחיו, תומס מאן, כרך ג', מגרמנית מרדכי אבי שאול, הוצאת ספרית פועלים, הקבוץ הארצי ]   

                             

אפי בריסט

                                           

                                     

דיברנו על גינוֹת הביתנים

דיברנו על גינוֹת הביתנים של בית החולים, והרי הן יכולות להרגיע מעט את נפשותיהם של הבאים אל בית החולים, והרי נדמה שנִשתלו בהן צמחיו האהובים של הגנן שלהן, לא בחוקיוּת המבנֶה אלא בחוקיוּת האהבה שלו, כאילו היו גינותיו שלו, כאילו שיח הוורדים האחד העדין שבאחת הגינות צומח בגינתו האחת שלו, ויקר כל כך ללִבּוֹ. 

דיברנו גם על שיח הוורדים האחד הזה שנהיָה יקר גם ללִבֵּנוּ, ושהיה מעורר געגועים גם בנו. 

אמרתי כמה נבהלתי כשהגעתי לפני כמה ימים לביקור הקבוע אצל ד"ר מ. אפרת בביתן היחידה הראומטולוגית ולא הכרתי את הביתן, שעכשיו היה שמו "פסיכיאטריה", ושלא ראיתי בו אדם מוכָר, וכמה הרגיעו אחרי כן את דעתי ואת נפשי צמחֵי הגינות, והרי הם עדיין עמדו שם, כיחידֵי נפשו של הגנן ששתל אותם. 

דיברנו מעט גם על ד"ר מ. אפרת, שביקרתי אצלה במשך השנים, ושסיפרה לי באחד הביקורים על ההִשתתפוּת של ראוּל דופי בניסויים הראשונים של הטיפול בקורטיזון, בבוסטון. היה נדמה לי אחרי כן, כשקראתי על הנסיעה של ראול דופי לבוסטון ועל השהייה שלו שם, שנהייתי קרובה כל כך אליו בגלל סִבלו וניסויֵי הקורטיזון וידידוּתוֹ עם ד"ר פרדי המבורגר שטיפל בו ושהיה צייר גם הוא, ובגלל כעֵין עִרבוּב של קלילוּת הציוּרים שלו ותקווֹת הקורטיזון.                  

                                   

    
                                      ראול דופי 

                                     Raoul Dufy

      

                                                 

                            

ראול דופי. דיוקן עצמי כאדם צעיר. 

Self Portrait Raoul Dufy1899

"...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". מתוך "חברת נעורי" של אליס מונרו. אינפורמציה בלב הסיפורים.

    

"...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". מתוך "חברת נעורי" של אליס מונרו.  אינפורמציה בלב הסיפוּרים.      

בכל זאת, האינפורמציה הרחבה כל כך היא בלב הסיפורים שלה, והיא לא רק תולדוֹת הדמויוֹת והמקומות אלא היא תולדוֹת הסיפורים עצמם וכמעט אין-סופם של הדברים המסופרים, וכמעט הנשימה האחידה של הסיפורים, או כמעט נִשְמָתָם, והיא משווה את כוחן של תולדות הדמויות והמקומות שבסיפורים לכוחן של התולדות שמחוץ לסיפורים. לא מפני שהסיפורים זקוקים לכוחן של אלו שמחוץ להם, אלא מפני שהם רוצים להאציל משהו על אלו שמחוץ להם, אלו שבמציאוּת שמחוץ להם. אולי משהו ממה שעושה כתיבת היסטוריה. 

אחר כך ההתנהגויוֹת הרגילות של סיפוּר קצר, ההִצטמצמוּת ההכרחית, הקריטית, של סיפור קצר. הסגנוֹן של סיפור קצר. גם בסוֹפֵי הסיפורים. הסוֹפִים המאירים את הסיפורים באור אחרון, כמעט גוֹרָלי. 

           

ושוב, סוף היומן של קפטן קוק, בשבת, שלושה עשר ביולי 1771:  "בשעה שלוש אחרי הצהרים עָגַנּוּ ב- Downs , ובמהרה אחר כך ירדתי אל החוף כדי לחזור ללונדון". 

מסירת העובדות האחרונות מזכירה את יופיוֹ של היומן כולו. 

["...רוברט הגיע מסקוטלנד והיה בדרכו מערבה. הוא עצר אצל קרובים או אנשים שהכיר מחברי הקהילה הזעומה...". חברת נעורי, אליס מונרו, תרגום אורטל אריכה, הוצאת מחברות לספרות]  

[

Friday, 12th. Winds at South-West, a fresh Gale, with which we run briskly up Channel. At 1/2 past 3 p.m. passed the Bill of Portland, and at 7 Peverell Point; at 6 a.m. passed Beachy head at the distance of 4 or 5 miles; at 10 Dungeness, at the distance of 2 miles, and at Noon we were abreast of Dover.

Saturday, 13th. At 3 o'clock in the P.M. anchor'd in the Downs, and soon after I landed in order to repair to London.

(Signed) JAMs COOK.

]

                         

Captain Cook's journal during his first voyage round the world made in HM bark ENDEAVOUR 1768 - 71

בסוף היומן: ״

Friday, 12th. Winds at South-West, a fresh Gale, with which we run briskly up Channel. At 1/2 past 3 p.m. passed the Bill of Portland, and at 7 Peverell Point; at 6 a.m. passed Beachy head at the distance of 4 or 5 miles; at 10 Dungeness, at the distance of 2 miles, and at Noon we were abreast of Dover.

Saturday, 13th. At 3 o'clock in the P.M. anchor'd in the Downs, and soon after I landed in order to repair to London.

״(Signed) JAMs COOK.

                                     

"אֲנַחְנוּ " ו"נָחְנוּ ". כאורך הרוח של תשוּבַת מִזְגֵי הים והרוחות.

י' ואני דיברנו על " אֲנַחְנוּ " ו"נָחְנוּ " שאמרו האחים ליוסף, ועל "אחים מצרִיים" ו"אנחנו" שאמרה אשת פוטיפר של תומס מאן, שהחזירו את "אנחנו" ו"נחנו", והרי כמו שהם הוציאו אותו מתוכם היא הוציאה אותו מהאחים המצרִיים שלה, ומהיותו כבר מצרי, והחזירה אותו אל היותו עברי, ואל ירידה אל בור, בית הסוהר. 

וכמו מעשה הבֶּגֶד שעשתה, שהחזיר את מעשה כתונת הפסים שעשו האחים, ה"אנחנו" שאמרה גם הוא תשוּבַת הדברים בתוך הזמן, תשובת העָבָר אל ההווה שלה ב"יוסף אחיו", ואל העתיד שיצטרך להיות שם. 

כל כך ארוך הזמן וארוכה הסִפרוּת הזאת, ו"אנחנו" ו"נחנו" מופיעים בתוכם כהופעַת הבְּקָרִים והערָבים שלנו. 

נזכרתי ביומן הספינה, ה"אנדוור", של קפטן קוּק, ובאורך הרוח של הדיווחים היומיים הקבועים על מִזְגוֹ של הים ועל מִזגן של הרוחות, וכמעט יכולתי להבין את גודֶל הדבר שראה קפטן קוּק בתשוּבַת מִזְגֵי הים והרוחות, את אורך הזמן ואורך הים שראה, שהיו גדולים מן השמים והרוחות שראה מעליו ומן הים שראה מתחתיו רק עד האופק. 

ותשוּבַת הדברים ב"יוסף ואחיו" של תומס מאן היתה בעינַי לרגע כתשוּבת מִזְגֵי הים והרוחות.           

[וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  יא כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ

אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.  יד. בראשית]

["אחים מצריים!...התראוני עומדת על מפתן הבית הזה, והאם מכירים אנחנו זה את זו, אתם ואני?  - "אנחנו" וגם "זה את זו"...". 

"את הנוכרי הזה הביאו לנו אל הבית  - "לנו", שוב! – לצחק בנו ולהבזות אותנו...". יוסף ואחיו. תומס מאן. ספרית פועלים. מגרמנית מרדכי אבי שאול] 

                                     

Painting by Samuel Atkins (1787-1808) of Endeavour off the coast of New Holland during Cook's voyage of discovery 1768-1771. Inscription on reverse of painting indicates it relates to the grounding of the Endeavour on the Great Barrier Reef in June 1770. Samuel Atkins (c.1760-1810) - National Library of Australia

                                 

Earl of Pembroke, later HMS Endeavour, leaving Whitby Harbour in 1768. By Thomas Luny, dated 1790.

הציוּר מעלה על הדעת אִי-חיים.

"פרח הכריזנטמה הוא פרח של מזג גאֶה, הצבע שלו יפה, הניחוח שלו מתמהמה ומתמשך. כדי לצייר אותו מוכרח המצייר לאחוז בלִבּוֹ תפישֹה של הפרח כולו. רק בדרך זאת יכולה המהוּת המסתורית הזאת להיות מועברת בציוּר". ["גן זרעי החרדל"] 

הצייר שהצליח לאחוז בלִבּוֹ תפישֹה שלמה של הכריזנטמה ושל חייה כולם, הרי גם ידע שהכריזנטמה  המצוירת היא הדומֶה הלא-חי, המעלֶה על הדעת גם אִי-חיים, ובעצם, היה צריך להכיר את הכריזנטמה ואת כל חייה ואת הצמחים וכל חייהם ולא לסטות אל מה שאינו ממהותה ומתמצית קיומה כדי שיוכל להשיג את הדומֶה מאד המעלֶה על הדעת גם אִי-חיים, אני חושבת זמן רב כל כך אחרי חייו שלו.  

ואני יכולה לדמות לי עכשיו את חומרתו וגם את כמעט פְּלִיאַת האושֶר שלו כשהכריזנטמה המצוירת שלו, כמו הצמחים המצוירים האחרים וכמו בעלי החיים המצוירים והאדם והבָּשָֹר והדָם המצוירים, כל הדומים הלא-חיים, הראתה לו גם את ההיכָספוּת של האמנוּת אל מה שיעלה על הדעת אי-חיים.  

עזה כמוות אהבתה של אשת פוטיפר של תומס מאן, ושתיהן, האהבה העזה כמוות ואשת פוטיפר, הן הדומות הלא-חיות. כמה נוקשה רצונה של הסִפרוּת לאחוז בדומים הלא-חיים בעת שהמִלים שלה כמעט מפתות אותנו להאמין שהדומים הם בדיוק כמו אלה שמחוץ לסִפרוּת, שהדומים לנפשות החיוֹת שמחוץ לסִפרוּת הם בדיוק כמותן, עם רוחן ונִשמת-אפן. 

וכמה אהוב עלי רצונה הנוקשה הזה, כי כשאשת פוטיפר של תומס מאן מעלה על דעתי את האהבה, את עַזּוּתָהּ, את התשוּקה, הייסורים והבדידוּת של הנפשות החיות, היא גם מעלה על דעתי אי-חיים. כמעט כתכלית האמנוּת.    

   

["פרח הכריזנטמה הוא פרח של מזג גאה, הצבע שלו יפה, הניחוח שלו מתמהמה ומתמשך. כדי לצייר אותו מוכרח המצייר לאחוז בלבו תפישֹה של הפרח כולו. רק בדרך זאת יכולה המהוּת המסתורית הזאת להיות מועברת בציור". ["גן זרעי החרדל", עמ' 436 , תרגום שלי מן התרגום לאנגלית של המקור הסיני]

  

["חדלת בינה אני בתשוקתי שאין לה שיעור  - אל בשרך ודמך...". יוסף ואחיו. תומס מאן. ספרית פועלים. מגרמנית מרדכי אבי שאול. עמ'341] 

     

                     

                               

Hummingbird and Apple Blossoms,1875

Martin Johnson Heade American

The Metropolitan Museum of Art

מן ההוראות לציור אורכידיאות בספר ״גן זרעי החרדל״. [״שני פרחים גב אל גב. שני פרחים פנים אל מול פנים.  שני פרחים, אחד נוטה כלפי האחר, אשר מביט למעלה.״  ]      

...אל תוך הערָפֶל של הקדחת הצהובה. וענן הידיעה.

במכתב לאחותו לאורה, מעשרים וששה במרץ 1901, כתב ד"ר וולטר ריד שבתחילת יוני שלחה אותו פקודה אל תוך הערפל של הקדחת הצהובה כדי ללמוד את המחלה. 

ד"ר ריד כתב לאחותו דימוּי כשכבר ידע שהמחלה מועברת על ידי יתוש, אדס אג'יפטי, והקדחת הצהובה כאן, בַדימוי, היא ערָפֶל, ושרויה בתוך ערפל, והסכנה היא בערפל, והאוויר לא בהיר, הוא אוויר המחלה, ועכירוּת המחלה בו, 

אבל הדימוי גם מראֶה את המחלה כרובצת על הארץ, כרובצת כערפל וכענן גדול על הארץ, לא ידיעתו של המדע, אלא ידיעה אחרת, גם היא כערפל וכענן גדול על הארץ. 

"השמַיִם [Heaven] הרשו לי לבסס את הדרך הנפלאה הזאת של הפצַת הקדחת הצהובה", הוא כתב לאשתו בדצמבר 1900 על הוכחת התיאוריה של העברַת המחלה על ידי יתוש, וההוכחה שלו הונהגה על ידי השמַיִם ואלֹהים, וענן הידיעה שלו היה מעליו, ענן ידיעה ואי-ידיעה. 

"היתה זאת התיאוריה של פינלי והוא ראוי להרבה בגללה, אבל הוא לא עשה דבר כדי להוכיח אותה... אני משער שד"ר פינלי יהיה מאושר כשיראה את התיאוריה הזאת מוגנת במלואה סוף סוף", הוא כתב לה עוד. אבל ד"ר פינלי מקובה, שכתב בדיווח שלו מעשרים ושבעה במאי 1899 שהיתוש המבוזֶה שהואשם על ידיו מאז 1881 כגורם המעביר של קדחת צהובה מושך אליו עתה תשומת לב די רבה על ידי מתבוננים מכובדים, בוודאי האמין שהידיעה המבוזָה שלו היתה ידיעה מדעית  בהירה. 

נזכרתי בדברים האלה כשקראתי שוב את "מוות בוונציה". והרי אשנבאך נזכר שהעיר נגועה ומסתירה את חוליָהּ, והאוויר היה רווי אֵדֵי ריקבון, העיר והאוויר היו כמעט חולים, ומפיצים את המחלה, שהיא כאד רע על הארץ, וגם כאן הידיעה היא כערפל וכענן.   

וכמובן, ענן הידיעה ואי-הידיעה כאן הוא ממהוּת הסִפרוּת, רובץ בה ומתנשא בה, וזקוק לשמַיִם שמעליו, לא לעזרַת השמַיִם שהיתה אצל ד"ר ריד אלא לְמה שכמעט אי-אפשר לדעת על אודותיהם.     

       

                

         

     Jules Elie Delaunay (1828-1891)
Plague in Rome1869Oil on canvasH. 131; W. 176.5 cmParis, Musée d'Orsay

                     

U.S army yellow fever commission בקובה.

 המשלחת של צבא ארה״ב לקדחת הצהובה בראשות ד״ר וולטר ריד