א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא. [שמות]
וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. [שמות]
דיברנו על היחס של אלֹהים לקורבנות הבכורות, והזכרנו את המִנחה שהביא הֶבֶל לאלֹהים, שהיו בה מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ, וחשבנו שאלֹהים שעה אל הֶבֶל ואל מנחתו בעיקר בגלל הצורך שלו בבכורות, הצורך שהבכורות יהיו לו, כמו ב"קדש לי כל בכור...".
דיברנו על כך שהצורך של אלֹהים בבכורות ובקורבנות הבכורות הוא הצורך שהבכורות יהיו כעֵין מעשה הבריאה שלו, שישמרו את דימוי הבריאה, אחרי שהם נבראים על ידי האדם ועל ידי הנפשות החיות האחרות ולא על ידיו.
חשבנו שהיחס של אלֹהים לקורבנות הבכורות הוא עצום מן היחס של בני האדם אליהם. כי בעיניו הם לא נועדים להראות את מעמדו של האדם מול האלֹהים אלא הם מראים שוב ושוב את דימוי הבריאה בצלם ובריאת הנפשות החיות. החזרה דרך הדימוי אל הבריאה בצלם ואל בריאת הנפשות החיות, אף על פי שישנם בה הגופים המוחשיים [של הבכורות], יש בה ההפשטה, הרעיון, של הבריאה בצלם ושל בריאת הנפשות החיות. ההפשטה הזאת היא עצומה, מפני שאין בה ההתקלקלוּת שיש בבריאה עצמה.
דיברנו קצת גם על קין, הבכור שהתריס נגד אלֹהים כשהביא מִנחה מפרי האדמה וכשגרם את המוות הראשון וכשבנה עיר, ואילולא היינו צריכים להפסיק את השיחה בוודאי היינו מנסים עוד להבין את היחס של אלֹהים לקין, הבכור, שלא נברא על ידי אלֹהים, אבל היה צריך להיות כעֵין נברא על ידי אלֹהים.
[היכולת לפדות את הבכורות, היא רק לכאורה סותרת את הצורך בקורבנות הבכורות. יחד אתה יכולים הבכורות להיות בעת ובעונה אחת כעֵין החוזרים אל הבריאה הראשונה והמקיימים את התולדות הנמשכות של בני האדם ושל הנפשות החיות.]
[בוודאי היינו גם מנסים להבין עוד את הצורך של אלֹהים בדימויים, כי גם כשנטע את גַן בעדן יצר אלהים דימוי, כי הגן הוא תמיד לא רק מקום אלא גם דימוי של מקום. בוודאי היינו מנסים להבין מדוע אלֹהים נזקק לדימוי, הנשֹגב מן המקום.]
