‘I thought I saw a performance, and I thought it was fake blood, but it was real blood.’”
זוועת המוחשי וזוועת הרעיון.
בגלל המחשבה של כמה ממשתתפֵי יריד האמנוּת במיאמי שניסיון הרצח שאירע שם היה מֵיצג אמנות חשבתי שוב על מעֵין ריאליזם של מֵיצגים ומֵיצבים מסוימים, שבו כמעט אין לדעת מהי האמנוּת ומהי המציאוּת שמחוץ לה. אבל המחשבה שלהם שניסיון הרצח היה מֵיצג אמנות כנראה שמרה על ההבדלה הידועה שבין האמנות ובין המציאוּת שמחוץ לה, ויכלה כך גם לראות את ההבדלה שבין זוועת המוחשי וזוועת הרעיון המופשט.
כי כנראה זוועת הרעיון היתה קלה להם מזוועת המוחשי, של ניסיון הרצח במציאות, וכנראה הרגישו שאף על פי שהרעיון המוצג בתוך האמנות יכול להתפשט מאד במחשבותיהם, הוא גם מתרחק אל אי ההשֹגה שלהם.
הם יכלו כמובן לחשוב שהרעיון, בהגיעו אל הלא מושג, מתקרב אל האינסופי, אל הנורא מכל, אבל הם כנראה הרגישו בעיקר את ההקלה המסוימת שבהתרחקוּת שלו מן המוחשי.
כשקראתי בימים האחרונים במסכת "סוטָה" חשבתי שזוועת הרעיון גדולה ועצומה מזוועת המוחשי. היה נדמה לי שהצגת האִשה הסוטָה נועדת להראות משהו ממוחשיוּת הטומאה עם הידיעה שלא תוכל להראות את רעיון הטומאה. שתוכל רק להזכיר לנו אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה