"...עַד שהוא מגַלֶּה את לִבָּהּ, וסוֹתֵר את שְֹעָרָהּ. רבי יהודה אומר אם היה לִבָּהּ נָאֶה, לא היה מְגַלֵּהוּ, ואם היה שְֹעָרָהּ נָאֶה, לא היה סוֹתְרוֹ." [סוטה פרק א']
. כתב הר"ב שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה. פירש"י פרחי כהונה נקט על שם שהיו מצויין בעזרה יותר משאר העם.
רושֶם הפירושים לא ביטל רושֶם אחר שהשאירו המִלים שבמשנָה, והיה נדמה לי שרבי יהודה ראה את עמידתו של היופי מול הטומאה, ואת היופי והטומאה מתקיימים באותה המידה באותו מקום, באותו זמן, ואמר "לא היה מְגַלֵּהוּ " כי חשש שמראֵה היופי יוכל להחליש את מראֵה הטומאה, כי מראה היופי בתוך המוחשי הוא כמעט כהתגלות רעיון היופי עצמו, ואילו מראה הטומאה באִשה הסוטָה הוא לא ברור, רק מין הד לרעיון הטומאה.
ובוודאי גם היתה הופעת היופי כה קרוב לטומאה מובנת מאליה בעיניו.
נדמה שהיופי בציור Flora של טיציאן מוגדר ומבודד. כאילו היופי במלואו יושג כשלא יהיה דבר אחר קרוב אליו. כאילו היופי ממלא את העולם.
אבל נִתנו לציור הזה פירושים רַבִּים שונים, אולי מפני שבכל זאת יש בו דברים אחרים כה קרוב אל היופי.
 |
| טיציאן. פלורה Flora |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה