והֶעמידן על אחת [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

 

 

 

 

והֶעמידן על אחת [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו] 

הִגיע המדרש אל מִצְוָה אחת, ״בא חבקוק והעמידן על אחת...״, והגענו אל ניסיון להבין את כולו, וחזרנו לתחילתו ב״תרי"ג מצוות״, וישראל אמר המושג תרי״ג של חז״ל, ולא ידוע מהיכן, וראינו שכל המדרש מתנגד לתרי״ג, ובעצם, אמר ישראל, התנ״ך כאן במדרש מתנגד להמצאה של חז״ל. 

ואירוניה במדרש וגם ודברים חדשים בתרי״ג. ודיברנו על טענת הנצרות כי בגלל תרי״ג לא תבוא גאולה לעולם כי אי אפשר לעמוד בתרי״ג מִצווֹת. ושאלתי אם תרי״ג מִצווֹת כרעיון, כלא-מושֹג, כי חשבתי שההגעה אל מצוה אחת, אל עיקרון אחד, היא שיא ההגעה אל לא-מושֹג. אבל מה שאומר דוד במזמור אי אפשר להגיד בעיקרון אחד, אמר ישראל, והעקרונות אצלו דווקא ערכיים, והרי צריך לקיים אותם. להשיג אותם.

ודיברנו על ״וצדיק באמונתו יחיה״ במדרש, וראינו כמעט כפירה, כי אמונתו יכולה להיות כל אמונה באלֹהים, המִצְוָה כאן אומרת שצריכה להיות לו אמונה אבל לא אומרת איזו אמונה, ואין במדרש אי-מִצְווֹת, ויש מְצַוֶּה, אלֹהים, אבל כאן ״באמונתו״, והוא לא מְצֻוּה על איך להאמין. 

 

מדרש תנחומא :

אמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני בא דוד והעמידן על אחת עשרה שנאמר (תהלים טו) ה' מי יגור באהליך וכל המזמור, בא ישעיה והעמידן על שש שנאמר (ישעיה לג) הולך צדקות ודובר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמוך בשחד אוטם אזנו משמוע דמים וגו' וכתיב בתריה הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, בא מיכה והעמידן על שלש נאמר (מיכה ו) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, בא עמוס והעמידן על שנים שנאמר (עמוס ה) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה.