ישראל ואני דיברנו אתמול קצת על מִסתורין בכתיבה של הרב יהודא ליאון אשכנזי. בימֵי כמה קֵיצים ניסינו להבין את החיבור ״אַל תִרגזו בדרך״ שלו, ובמשך הקֵיצים האלה ניסיתי לכתוב קצת על הנִסיוֹנוֹת האלה:
״הרב אשכנזי כתב בחיבורו: פירש רש"י בתלמוד על סוף המאמר ׳שמא תרגיזו וכו'׳ בִלשון תִתעו, שפירושו שמא תהיו תועים בדרך כאדם תועה בשדה, ויש לדייק שלא פירש בלשון תִטעו, בהתאם למהלך הדברים: שמא תטעו בלימודכם.
הרב אשכנזי, אמר ישראל, אומר שרש"י בחר להתייחס דווקא אל הדרך, ולפי פירושו אמר יוסף לאֶחיו אַל תִתעו בדרך, ולא אמר להם אַל תִטעו בלימוד, שממילא הדרך תגרום להם לטעות בלימוד. כאילו רמז להם יוסף, כתב הרב אשכנזי, שלא יהיו כמורֵי הלכה מתוך גירסת המשנָה, וכל שכן מן המקרא, שאז תרגז לכם הדרך במה שהייתם כמבַלֵּי עולם.
והרי מבַלֵּי עולם, אמר ישראל, המלמדים רק מן הדבר הפסוק כבר, מנתקים את התורה מן העולם ומן הדרך, ובכך הם מקלקלים את העולם, ומרגיזים אותו...״ [צִמחי הדִמיונות. הוצאת כרמל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה