שיחה עם ישראל
אנחנו מְדַמִּים לנו את החֹשֶךְ ואת האור לפני וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, והם מעורבבים, שני דברים עצומים מעורבבים, והדִמְיוֹן שלנו לא יכול להגיע עד מלוא העִרבוּב, ואנחנו מדמים לנו אותם אחרי ההבדלה ביניהם, לא פוגמים זה בזה, לא מבטלים זה את זה, והדִמְיוֹן שלנו לא מגיע אל הרְאִיָּה השלמה של הֱיוֹתָם זה ליד זה, ואנחנו מדמים לנו את היום בוַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה כי הוא לא יום מסוים והוא גדול מהשֹגתנוּ, ואנחנו מדמים לנו את היום בוַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד כאילו הוא יום כבר ידוע לנו אבל הוא לא יום בתוך ימים, אלא הוא לעצמו, אחד, ונדמה לנו שהוא בזמן גדול בלי סוף, ואנחנו מדמים לנו גם את הלילה, שאינו מוזכר ליד ויהי ערב ויהי בֹּקֶר יום אחד, נבדל מהם לגמרי, מראֶה לנו שוב את החושך הראשון, הגדול, שַֹלְמַת חושך גדולה לא נפגמת על ידי האור, על ידי היום, לא נעלמת בגלל היום. ואנחנו רוצים לחשוב שהדִמְיוֹן שלנו הוא מין הבנה.
[בראשית א: ...וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. הוַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ} ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה