העדינוּת [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
בהתחלה על העדינוּת של מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ, עדינוּת בַבריאה, ואין אצבעות של אלֹהים בבריאה בספר בראשית, והן עדינוּת השירה, וזיכרון אצבעותיה הוְרֻדּוֹת של אֵאוֹס אלת השחר [במיתולוגיה היוונית] מרחף בשיחה הזאת, כמו עוד עדינוּת, ואחרי כן בגלל יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה זיכרון המדרש שבו לכי ומעטי את עצמך שאמר אלהים לירח, כי כאן, בתהִלים, ירח וכוכבים כמעשה אינטימי של אלֹהים הרואה עצמו אשם ביצירת השמש כשליטה גדולה והמעטת הירח, כאן הירח והכוכבים בעלי מעמד חשוב.
וכשאנחנו מדברים על וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה ועל וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד, בֹּקֶר וערב ויום בלי הזכרַת הלילה, אנחנו יכולים לדמות לנו את החושך כשַֹלְמָה גדולה ועצומה שהימים מונחים עליה, מונחים על החושך, יצורֵי-האור הראשון מובדלים בעדינוּת מן החושך הראשון, ומובדלים זה מזה.
תהלים ח: כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה
בראשית א: וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. הוַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ}
"רבי שמעון בן פזי רמי (הִקשה): כתיב "ויעש אלקים את שני המאֹרֹת הגדֹלים", וכתיב: "את המאור הגדֹל... ואת המאור הקטֹן"! (רש"י: בתחילה משמע ששניהם גדולים, ואח"כ כתוב "המאור הקטן"[1]). אמרה ירח לפני הקב"ה: רִבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: רבש"ע! הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?! אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה (- כְּפיצוי, תֵּראי גם ביום). אמרה ליה (- לו): מאי רבותיה?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה