מיד אנחנו רואים את עיקר המדרש, כאילו הוא חשוף כל כך, ״כל זמן שישראל קיימין הוא נקרא אלֹהֵי ישראל, נעקר ישראל אלֹהֵי מי נקרא״, מיד הוא מראה לנו כי אלֹהֵי ישראל הוא שם משמות אלֹהים, ואלֹהים נקרא על שם ישראל, רק כל זמן שישראל קיימים. ואיך נעקר ישראל כשהוא בעצם חלק משם אלהים, איך אפשר שייעקר, וזה פגם באלֹהים, ואנחנו מדברים על היוֹת השם הזה רק אחרי תחילת קיוּם ישראל, ולמה אלהים צריך את ישראל בשם שלו, ועל הופעת השם ישראל בראשונה אצל יעקב, ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״, ושָם איש נאבק בו, וישראל אומר מאבק בין בני אדם הוא גם מאבק באלֹהים, ובמדרש, הוא אומר עוד, על ידי השם ״אלֹהֵי ישראל״ מודה אלֹהים במה שהשטן רמז לו ב״איוב״. כי השטן התהלך בארץ וראה את הארץ ואלהים אמר לו מה לעשות לאיוב, וכאן, ב״אלֹהֵי ישראל״, הוא אומר אני מסתכל על העולם מהמבט של האדם שנברא ונמצא בכל סיטואציה שבעולם ורואה את העולם ואת אלֹהים.
וכשהמדרש אומר ״נעקר ישראל אלהי מי נקרא״, הוא אומר אלֹהים צריך להיקרא אלֹהֵי מישהו. והעמים האחרים כנראה לא רוצים להיות בשם של אלֹהים ובסכנת היעקרוּת. ולמה הם רוצים להכחיד דווקא את ישראל, למה אכפת להם שישראל לא מקיימים את התורה. וישראל אומר הם עצמם שליחי אלֹהים. יכחידו את ישראל בשליחות אלֹהים. אף על פי שלא אכפת להם. או, הם באמת רואים את ישראל כנציגי האל, שחובה עליהם לעשות את דבר האל. וכך הנצרות אומרת, ישראל לא מקיימים את תפקידם בעולם.
[מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור פג ד"ה [ב] [פג, ג
[ב] [פג, ג] כי הנה אויביך יהמיון. וכן הוא אומר הוי המון עמים רבים (כהמון ים יהמו) [כהמות ימים יהמיון] (ישעיה יז יב). על עמך יערימו סוד. באין על עמך בשביל שאינן מקיימים את התורה, שנאמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד). ויתיעצו על צפוניך. נטלו עצה על מזבח שלך לעקרו, הדא הוא דכתיב על ירך המזבח צפונה (ויקרא א יא), שלא נקריב לך קרבנות. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כל זמן שישראל קיימין הוא נקרא אלהי ישראל, נעקר ישראל אלהי מי נקרא. כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. כל מה שהן עושין ומרגישין עלינו בשבילך, שנאמר [למה רגשו גוים וגו'] על ה' ועל משיחו (תהלים ב א ב).]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה