גם הרישוּמים לא ישוּבוּ לאחוֹר, לא יתוקנו, ועֶצֶב הרישוּמים תמיד, ועֶצֶב ועיצָבון בעולם ניתנוּ גמוּרים לאדם ולחוָה, כפְרִי להַשְֹכִּיל, תמיד להשֹכיל ב״הַרְבָּה אַרְבֶּה״ וב״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה״,
והרישוּמים, מה להם לשוב לאחוֹר, הרי חתרו אל קצֵה יְקוּמָם, כמו אל קִצָּם, וגם אל נהרַת קצֵה היקום ואל זיכרון הפצעתָם, ומה להם לשוב מזיכרוֹן חתירתם אל הנְהָרָה ההיא, ומה להם תיקוּן עכשיו, ומה להם דִּין עכשיו, שוב, וצַעַר גדרותיהם.
המִנהרות עכשיו ליד הגבול לא זוכרות את נהרַת האור ואת פְּנֵי האדמה ואת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, רק עֶצֶב תחתיוֹת-אדמה וארץ, ולא שיבה לאחור, אל פְּנֵי האדמה, ולא שיבַת מתים לאחור, והן לא אומרות לחֹלֶד אתה ידידֵנוּ, מְחִלּוֹת בֵּיתוֹ ופקעוֹת ובצלים ימוּתוּ, בלי חֶסֶד מְחִלּוֹת דַקּוֹת, והן לא אומרות אל תביטו לאחור, אין בהן גם חֶסֶד השאוֹל.
ומה עֶצֶב יְהוָה, מה הֵשיב לאחוֹר,
״וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.״
[ומה יהיו יְמֵי השיחות על תְּהִלִּים עִם ישראל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה